סוגרים את החודש, או לא?

במהלך הקיץ האחרון, תוך כדי ההפגנות, ההמולה והמחאה, הפצתי סקר קצר בנוגע ליוקר המחיה בישראל דרך פייסבוק. לקח לי לא מעט זמן להגיע לטפל בתוצאות, אבל הזמן הגיע.

את הסקר הפצתי בגלל דיון (די נוקב) שהתפתח בקרב חלק ממכריי, וכמה שאינם ממכריי, בנוגע לשאלה הפשוטה - האם החיים בחוב (אוברדרפט) בישראל הם מחוייבי המציאות ממי שרוצה לחיות ברמת חיים סבירה, או האם כל אותם אנשים שמעלים טרוניות על יוקר המחיה הם פשוט "מפונקים" או "בכיינים".

מהצד השני, חזרה ועלתה המילה "סגפנות", ולא בהקשר חיובי (יש לה הקשר חיובי?). חלק גדול ממכריי טען שאין שום סיבה לאדם מהמעמד הבינוני לחיות בסגפנות על מנת "לגמור את החודש". לא סביר שמשפחות מהעשירונים הגבוהים לא יוכלו להרשות לעצמן רמת חיים בסיסית.

הפוסט הנוכחי יעסוק בסקירה כללית של תוצאות הסקר - מהי ההכנסה וההוצאה הממוצעת של ממלאי הסקר, ו"לאן הולך הכסף". בפוסטים הבאים אתמקד בכמה נושאים חושבים: דיור, מזון, תחבורה וחוב. אולי באחרים, מי יודע. לקח חצי שנה לכתוב את זה...

הפוסט הזה יהיה עמוס במספרים, גרפים וניתוחים. לצערי, אם מדברים על כסף, צריך בסוף גם לספור אותו. הסקר לימד אותי המון על תופעות בחברה הישראלית של היום, אך אני לא בטוח שאצליח לשקף את כל המסקנות האפשריות ממנו. גם יש גבול לאורך של פוסט בנושא. לכן אשתדל לתמצת נתונים ולהציג בעיקר גרפים ומסקנות, במספר פוסטים שעוסקים בנושאים שונים.

היו שתי מסקנות חשובות שמאוד הפתיעו אותי מהסקר, ועלו גם מההערות שאנשים מילאו בסוף:

1. מרבית האנשים מאוד מודעים להוצאות החודשיות הקבועות והשוטפות שלהם. הם עוקבים ואפילו מנסים לחסוך. מצד שני, היו לא מעט שמילוי הסקר עזר להם בפעם הראשונה להבין מהי עלות המחיה שלהם.

2. הבעיה הגדולה היתה בהוצאות נסתרות או לא קבועות. לא הרבה ידעו את עלות החוב שלהם - כלומר כמה כסף הם משלמים על אוברדרפט בחודש, או כמה הוציאו על בגדים או נופש בממוצע, מפני שאלו הוצאות שאינן שוטפות כל שבוע או כל חודש.

אם אתם מעוניינים למלא את הסקר ולהשוות עצמכם לתוצאות שאני מפרסם, אתם מוזמנים לעשות זאת בלינק הזה. הוא אנונימי, והנתונים רק ישמשו לניתוח ולא יימסרו לאף אחד.

הסקר, שהיה קצר יחסית וכלל 40 שאלות (מתוכן כ - 30 שאלות על הכנסות והוצאות), מולא ע"י 300 איש. אני אומר "קצר", כי זמן המילוי היה של כ - 5 דקות.

את ההפצה של הסקר ביצעתי דרך פייסבוק, בקבוצת "ב' זה אוהל", ודרך מספר חברים. הייתה לכך סיבה - רציתי לדגום רווקות, רווקים ומשפחות ללא ילדים בגילאים צעירים יחסית של פחות מ - 35. רציתי להתמקד באנשים התומכים במחאה החברתית, או לפחות מראים בה עניין. הגישה שלי אמרה "אם צעירים ללא ילדים נתקלים בקשיים כלכליים, הרי המצב של הורים חמור כפליים".

המדגם אינו מייצג את אוכלוסיית ישראל כמובן - הוא ממוקד בצעירים, שחיים בעיקר באזור המרכז. אני חושב שדווקא המיקוד הזה הוא מעניין מאוד, כי תוצאות ממוצעות על מדגם ממוקד כל-כך אכן מייצגות את אורח החיים של צעירים באיזור המרכז.

מכיוון שהסקר מכיל הרבה מאוד מידע מעניין, בפוסט הזה אתאר את התוצאות הכלליות של הסקר, ואת האוכלוסיה שהוא דוגם. לאחר ניקוי של שאלונים כפולים ושאלונים עם מידע חלקי, נותרו 284 איש במדגם. הגיל הממוצע של ממלאי הסקר הוא כ - 29 שנים. 105 ציינו שהינם סטודנטים והם בגיל ממוצע של כ - 27.5 שנים. 45% ממלאות הסקר היו נשים. 55% ממלאי הסקר היו גברים.

צבע (או גובה) הכסף

ההכנסה הממוצעת נטו של ממלאי הסקר הייתה 7,870 ש"ח לחודש. זו הכנסה גבוהה יחסית לממוצע בישראל - היא מקבילה להכנסה ברוטו של כ - 10,000 ש"ח לחודש. מכיוון שמרבית ממלאי הסקר גרים באיזור המרכז (על כך בהמשך), והגיעו מחתך אוכלוסיה משכיל יחסית, זוהי תוצאה סבירה. ההוצאה הממוצעת היא 8,613 ש"ח לחודש. גבוהה מההכנסה הממוצעת.

הגרף הבא מתאר את התפלגות ההכנסה נטו החודשית עבור מי שהינם סטודנטים ושאינם סטודנטים:

ניתן לראות מיד מקור ראשון לקשיים ב"סיום החודש" - סטודנטים נאלצים להוציא הרבה מעבר להכנסתם, סכום שבדרך כלל מכניס אותם לחובות, או דורש מהוריהם תמיכה. בסה"כ, ממלאי הסקר נמצאים באוברדרפט תמידי של כ - 800 ש"ח בממוצע, כל חודש.

מעבר לכך, חשוב לציין כי ממוצע ההוצאות חושב כסכום כל התשובות לשאלות השונות בסקר. אם, למשל, לממלאי הסקר יש הוצאה משמעותית שלא נכללה בסקר, או שהם שכחו לציין אותה, היא לא תופיע. הכנסות, מצד שני, קשה לשכוח, מכיוון שהן בדרך-כלל ממקור אחד (עבודה), ומצויינות בפירוש בתלוש המשכורת.

במילים אחרות - כנראה שהאוברדרפט בפועל גבוה יותר. לא נעים.

את התפלגות ההכנסות ניתן לראות בגרף הבא:

המסקנה העיקרית היא שההתפלגות כמעט נורמלית (בצורה מחשידה, יש היאמרו), עם הטייה מסויימת לבעלי שכר גבוה. לכן, חילקתי את ממלאי הסקר לשלוש קבוצות. מי שהכנסתו פחות מ - 5,000 נקראים בעלי הכנסה "נמוכה". מי שהינם בעלי הכנסה בטווח של 5,000 ש"ח עד 10,000 ש"ח לחודש יכונו בעלי הכנסה "בינונית", ומי שהכנסתו מעל 10,000 ש"ח, יכונו בעלי הכנסה גבוהה. מכיוון שאלו הכנסות נטו, בעלי הכנסה "בינונית" הינם בערך בעשירונים ה - 5 עד ה - 9, כלומר מה שאנו מכנים "מעמד הביניים".

כמה זה עולה לי?

באופן די צפוי, ממלאי הסקר מוציאים חלק ניכר מהכנסתם על שלושה סעיפים - מגורים, תחבורה ומזון, כפי שניתן לראות בגרף הבא.

ההוצאה הממוצעת לשכר דירה (או משכנתא) של ממלאי הסקר היא של 2,214 ש"ח לחודש. מכיוון שמרביתם גרים באיזור המרכז (ואפילו באיזור תל-אביב), זוהי הוצאה ממוצעת לאיזור זה.

מעניין לשים לב שמעבר להוצאות שכר הדירה, ישנה הוצאה נוספת של כ - 30% נוספים על ארנונה וחשבונות חשמל, מים וכו'.

בנוגע לאוכל והוצאות מכולת, ניתן לשים לב כי אוכל בחוץ מהווה הוצאה נכבדת אצל בעלי ההכנסה הגבוהה והבינונית. ההוצאה הממוצעת של ממלאי הסקר בתחום זה היא של כ - 500 ש"ח, כלומר כ - 25 ש"ח ליום עבודה.

הוצאות התחבורה, לצערנו, הינן גבוהות ועוברות את סכום 1,000 השקלים לחודש לבעלי ההכנסה הבינונית והגבוהה. זוהי תוצאה ברורה של כשלון התחבורה הציבורית בישראל. הוצאה כה גבוהה בד"כ מעידה על אחזקת רכב, דבר שאמור להחסך ממי שמתגורר בתוך העיר.

לסיום, מעניין לשים לב לסעיף הוצאות שהפתיע אותי מעט - שילוב של הוצאות על פנאי, בילויים, נופש ומתנות. הוצאות נופש, אשר מהוות בעיקר הוצאות על נסיעות לחו"ל, צפויות להיות גבוהות. התוספת העיקרית, להפתעתי, לא הגיעה מהוצאות הנופש. התוספת הגיעה מהוצאה על בילויים (450 ש"ח בממוצע) ועל מתנות (268 ש"ח בממוצע). במילים אחרות (וזו פרשנות שלי), אלכוהול וחתונות. מכיוון שממלאי הסקר הינם בסביבות גילאי 28-29, בעיקר רווקות ורווקים, הם חווים הוצאות נכבדות שקשורות לשמחות מסוגים שונים. אלו הוצאות נכבדות.

יש עוד פרטים רבים בסקר שלא פרסמתי כאן, ואנסה לפרסם בעתיד. יש הבדל מהותי, למשל, בהכנסות והוצאות עצמאים לעומת שכירים. בנוסף, רק לחצי מממלאי הסקר היה אוברדרפט, אך הוא היה בגובה ממוצע של 5,000 ש"ח - סכום שקשה לכסות כאשר ההכנסה קטנה מההוצאה.

לפני סיום, כמה מסקנות:

  1. שכר הדירה, על פניו, אינו נראה גבוה בצורה קיצונית למקובל בעולם. בערים יקרות אחרות נהוג כי שכר הדירה מהווה כרבע עד שליש מההכנסה נטו של אנשים. זהו המצב בתל-אביב, ולהערכתי הוא לא ישתנה. הפתרון הוא מעבר מחוץ לעיר, או בנייה מסיבית של מגורים מסובסדים לאוכלוסיות ספציפיות (סטודנטים למשל).
  2. יש היאמרו כי שכר הדירה המצויין בסקר הינו נמוך מאוד, מכיוון שלא ניתן למצוא דירה במחיר כזה. זהו כמובן החלק בשכר הדירה של ממלאי הסקר. מדובר בעיקר בזוגות, או בשותפים. מי שרוצה לגור לבד נאלץ לשלם, כפי הנראה, סכום כמעט כפול. הפתרון (פרט לפיצול דירות, שלא ממש מיועדות לכך) הוא בניית דירות סטודיו ודירות שני חדרים. מישהו שמע על קבלן שבונה דירות כאלו בשנים האחרונות?
  3. הוצאות התחבורה בישראל הן שערורתיות - ניתן אמנם לקנות כרטיס "חופשי חודשי" בסכום נמוך דרמטית מ - 1,000 ש"ח לחודש, אבל השימוש בו אינו ריאלי אם הוא מצריך נסיעה של שעה וחצי כל יום במרחק של פחות מ - 30 ק"מ. אם במדינות עניות משמעותית מישראל הצליחו לבנות תשתית רכבות מתאימה, למה לא בישראל?
  4. הוצאות המזון הן כנראה הנקודה בה חל שינוי מהותי בחברה הישראלית. אם בעבר "לאכול בחוץ" היה נחשב בילוי או "סיבה למסיבה", כיום מקובל בקרב עובדים רבים לקנות את ארוחת הצהריים ולפעמים את ארוחת הערב מחוץ לבית. בעבר, מקומות עבודה רבים סיפקו ארוחות מוזלות או מסובסדות, ואילו כיום, הן סומכות על מחירי השוק. לכן, עובדים שאינם מקבלים החזרי הוצאות אוכל ממקום העבודה, נאלצים לספוג הוצאות כבדות. זהו לדעתי המקום הראשון בו ניתן לעשות שינוי, ולשפר את המצב. אם משלמים בכל יום 25 ש"ח לסנדביץ' עבש, אולי עדיף להביא אחד טרי מהבית...
  5. בניגוד לביקורת ששמעתי פעמים רבות, הוצאות התקשורת של ממלאי הסקר אינן גבוהות מדי. אמנם סכום של 250 ש"ח לחודש מאפשר כנראה לא מעט, אך חסכון בסכום זה לא ישנה דרמטית את תמונת המצב, ולא מהווה אחוז גבוה מההוצאות הכוללות.
  6. בילויים - צריכת האלכוהול בישראל עלתה דרמטית בשנים האחרונות. היום מקובל לצאת לפאב ולשתות, או לשתות בירה או יין בארוחת ערב. מכאן משתמע שהשוק צמח והביקוש גדל. בעבר הסבירו את מחירי האלכוהול הגבוהים בישראל בגודל השוק הקטן ובמכסי היבוא. כיום יש ייצור מקומי גדול של בירה ויין (חלקם אפילו איכותיים), אך מחירם שערורייתי - בד"כ פי שניים עד שלושה ממוצר מקביל בעולם. לדעתי, מחאה חברתית צריכה להתחיל גם בתחום הזה - יצרן בירה מקומי ופאב מקומי לא צריכים לנצל את הלקוחות שלהם.

אני אשמח לתגובות על הפוסט הזה. אשתדל לפרסם כמה ניתוחים מעניינים נוספים בעתיד.

Join the Conversation

20 Comments

Leave a Reply to רועי Cancel reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

  1. שאפו על הסקר והניתוח. כיף לקרוא.
    הערה אחת על אופן הניתוח - הייתי מחליף את הגרף השלישי "הוצאה חודשית לפי קטגוריה" (או מוסיף גרף חדש)
    לגרף שמציג לכל קטגוריה את האחוז שמהווה קטגוריה זו מההוצאה הממוצעת לכל תחום הכנסה. כך ניתן יהיה
    לראות בבירור ובאופן ויזואלי את הדברים עליהם דיברת...

    ועכשיו לדיעה סובייקטיבית - המחאה החברתית ייצגה אוסף מגוון של דיעות, רצונות ושאיפות וקשה
    לומר האם כיוונה לכיוון כזה או אחר (מה שבטוח זה שעבור כמה מראשיה זה פשוט היה קרש קפיצה למשרת ח"כ).

    ובכל זאת - אין שום סיבה שאני אשלם ביוקר כיוון שוועד העובדים בחברת חשמל ובנמלים דואגים
    לחוסר יעילות מובנה, ושהציבור יפסיד מיליארדים ששייכים לו כי טייקון כזה או אחר "סידר" לעצמו זיכיון למכור את הגז
    ולהתעשר במקום שהכסף ילך למדינה, ואין סיבה שאני אשלם עמלות מטורפות לבנקים כי לא דאגו לתחרות אמיתית
    ולפירוק קרטל הבנקים, וגם איני רואה מדוע עליי לשלם ביוקר על גבינות וביצים כי החקלאים דאגו לאסור ייבוא
    שייצור תחרות. גם בנדל"ן - מכעיס שעליי למשכן את עתידי כי המדינה מחליטה לספסר בקרקעות הלאום ולקמץ בהן במכוון.

    ויש כמובן עוד דוגמאות למכביר. וכשמסיימים עם זה - לעבור הלאה לחלוקת המשאבים וצדק חלוקתי.
    זה היה צריך להיות בסיס המחאה החברתית - להכריח את הפוליטיקאים לתקן את העיוותים שנוצרו כאן לאורך השנים
    אשר ייצרו לי כאזרח יותר הכנסה פנויה, ויוקר מחיה נמוך יותר - שיאפשר לי באותה הכנסה - לאכול יותר בחוץ,
    לטוס יותר לחו"ל ולהינות יותר מההכנסה שלי. כך שממש אין כאן פינוק - אלא רצון לגיטימי של "הרוב הדומם" לשנות
    את ההתנהלות במדינה, ששייכת, בסופו של דבר - לאזרחיה.

  2. כמה הערות:
    א. "המסקנה העיקרית היא שההתפלגות כמעט נורמלית (בצורה מחשידה, יש היאמרו)" זה קצת מצחיק לכתוב. כשאתה דוגם כמות גדולה של משתתפים, זה יהיה מחשיד אם תקבל היסטוגרמה שלא נראית נורמלית. במיוחד כשמדובר בשכר של צעירים באיזור המרכז, בו השונות אינה גדולה... הסיבה היחידה שזה נראה לך "כמעט" נורמאלי היא שאי אפשר להשתכר מתחת ל-0 ולכן ה"זנב" קיים רק בשכר הגבוה ולא הנמוך...
    ב. הרעיון יפה, אבל בפרקטיקה, אי אפשר לזרוק את כל הנתונים לאקסל ולהוציא גרפים. לא לקחת פה בחשבון הרבה דברים כשניסית לחתור למטרה - למשל האם אלו שמוציאים סכום גבוה על אוכל בחוץ מוציאים פחות על בילויים אחרים מכיוון שזה מבחינתם נחשב בילוי? שים לב למשל, שהיחס בין עלות הקניות במכולת לצריכה של אוכל בחוץ הולך ויורד ככל שההכנסה עולה (לגיטימי - מי שיש לו יותר כסף לבזבז, יאכל בחוץ)
    ג. בעיקר קשה לי, בתור מי שלמד ומלמד סטטיסטיקה, לראות שערבבת את כל הנתונים ביחד. היה שווה להשקיע קצת מאמץ ולנתח כל תת קבוצה באוכלוסייה שבדקת לגופה. המסקנות היו יותר מעניינות ומה שבטוח יותר מדויקות...

    סך הכל רעיון נחמד אבל. כל הכבוד. אולי כדאי שתתעמק יותר בכלים ובתיאוריה של ניתוחים סטטיסטיים 🙂

    1. אגב, שכר דירה בערים "יקרות" עומד על שבוע מתוך חודש, דהיינו כ-25% מההשתכרות. בת"א, וזה אחרי בדיקה ארוכה, גם במקרה של זוג וגם במקרה של שותפים, קשה למצוא חדרים להשכרה בפחות מ2500, באיזורים שנחשבים סבירים (אני לא מדבר על בנייני יוקרה, אבל גם לא לגור מול התחנה המרכזית, בשכונות שבהן קשה לראות ישראליים כבר). מי שחי בדירה משל עצמו - פה קיימת כבר חריגה משמעותית כלפי מעלה

      אז פה אנחנו כבר מדברים על לגור בדירת שותפים ולשלם 33% מהשכר רק על שכירות (לא כולל ארנונה ושאר מיסים)

      מכאן אפשר ללמוד שעלות השכירות בת"א היא יקרה, גם ביחסית לשאר העולם.

      אני חושב שאתה מאוד צודק בכל הנוגע לתחבורה ולאלכוהול. תחבורה טובה הייתה "שמה על המפה" עוד הרבה איזורים למגורים והייתה מגדילה את היצע המקומות למגורים שעומדים בפני מי שרוצה לעבוד ולבלות במרכז. התחבורה במדינה שלנו שערורייתית - בעיקר כאשר יוצאים מגוש דן.
      אני לא מאמין שאנחנו צורכים יותר אלכוהול באופן משמעותי מלפני כמה שנים, אבל המחירים של האלכוהול בהחלט עלו בעשרות אחוזים - חלק מזה גם בגלל המיסים שעלו בשנים האחרונות בעידודה של הממשלה. אך בעיקר מפני שהכלכלה בארץ מנוהלת באופן "מעורב" - מצד אחד יש לביבי ורעיו שאיפה לנהל שוק קפיטליסטי (דוגמת ארה"ב) אך מצד שני מטילים מיסים כל כך גבוהים על ייבוא (גם של אלכוהול, אך של עוד הרבה דברים אחרים) כך שבעצם במקום תחרותיות, שמייטיבה עם הלקוחות, נוצרים פה מונופולים של יצרנים שמשווים את עלויות המכירה שלהם לעלויות היבוא+מיסים (שהן הרי גבוהות, תודות לממשלה). לכן, משנה לשנה עלויות הצריכה שלנו (הצעירים) עולות. במקביל, אגב, המונופלים מתעשרים עוד יותר ועוד יותר. וזאת הבעיה הכי גדולה. הגישה שבה מנוהלת הכלכלה.

      1. רועי. תודה שוב על התגובה המפורטת.

        אני לא בטוח מה מקור הנתון שתיארת על שכר הדירה בערים "יקרות".
        לשם אינדיקציה (הנתונים המלאים מפורטים באתר המפקד האמריקאי), הנה נתונים מסקר על הערים היקרות בארה"ב:
        http://www.nbcnews.com/business/cities-where-rent-takes-biggest-bite-out-your-salary-346674

        שים לב שאלו אחוזים מהשכר הכולל ברוטו, לא מהשכר נטו, כלומר היחס בפועל גבוה יותר ליחס שאתה מציג בתל-אביב.
        הנה מספר השוואות נוספות:
        תל-אביב לסן-פרנסיקו
        תל-אביב לפריז
        תל-אביב לקופנהאגן

        ולעיר אחת שנחשבת "זולה" בתחום הדיור:
        תל-אביב לברלין

        בנוגע לצריכת האלכוהול - הגידול בעיקרי בצריכה היה בשנות ה - 90. מאז המצב יחסית יציב.
        (http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m01906.pdf)

        אחת ממטרות המדינה היא למנוע או להגביל את צריכת האלכוהול - לכן הועלו עליו המיסים.

        אם אנשים ממשיכים לצרוך אלכוהול באותה הכמות גם כאשר המחירים עולים בצורה משמעותית, זה אומר שהביקוש מאוד קשיח - משהו כאן לא הגיוני.
        קצת נתונים: http://taxes.gov.il/About/PeriodicReports/Documents/SikumShnati/2009/7_2009.pdf

    2. רועי - תודה על התגובה. אתייחס להערותיך ואנסה להסביר את כוונת המשורר.

      א.
      ביצעת טעות נפוצה ובלבלת בין חוק המספרים הגדולים, חוק הגבול המרכזי, ההגדרה של מדגם מייצג וההגדרה של מדגם אקראי אחיד.

      ספציפית, חוק המספרים הגדולים אומר שממוצע של מדגם ישאף לממוצע האמיתי באוכלוסיה כשהמדגם גדל.
      משפט הגבול המרכזי אומר שאותו ממוצע של מדגם יתפלג בצורה נורמלית סביב הממוצע האמיתי כאשר המדגם גדל.

      בנוסף, שניהם מתייחסים לדגימה בלתי תלויה.

      הסיבה שהבעתי פליאה על תוצאות המדגם שלי היא כפולה:
      1. הדגימה אינה אקראית ואינה מייצגת. היא מוטה מאוד כלפי הרשת החברתית שלי בפייסבוק.
      2. אם הייתי מפרסם את _ממוצע_ השכר במדגם באוכלוסיה, הייתי מצפה שיתפלג נורמלית. השכר עצמו אינו מתפלג נורמלית.

      לראיה, אם היית דוגם בישראל את כל השכירים (מדגם שאני מקווה שתסכים שהוא גדול), ההתפלגות תהיה מאוד לא נורמלית. היא תהיה בעלת קפיצה גדולה בשכר המינימום, בעלת קפיצות נוספות במספרים עגולים ועוד. כנ"ל אם תדגום את כל עובדי ההיי-טק (עדיין מדגם גדול) - ההתפלגות לא תהיה מפולגת נורמלית סביב השכר הממוצע במשק.

      ב. אני אתייחס להערה הזו כהצעה לתוצאות נוספות מעניינות. כשכותבים פוסט בבלוג, יש מתח בין אורך הפוסט ופשטותו (כדי שיגיע לקהל קוראים רחב) לבין העומק וכמות הנתונים שמוצגת בו.
      תודה על ההצעה, אשתדל להוסיף ניתוחים כאלה בעתיד.

      ג. אפרסם ניתוחים כאלה בעתיד. ניתוח על-פי קבוצות שנבחרות בצורה אנדוגנית זו צרה אחרת. אנשים עלולים להסיק (למשל) שמקום המגורים קובע את גובה השכר, או שגובה השכר קובע את מקום המגורים, וייתכן שאין קשר ישיר כזה.

  3. ניתוח מרתק.
    יהיה מעניין גם לראות את הפילוח בנפרד למי שיש אוברדראפט לעומת מי שמצליח לחסוך (כמובן בניכוי סטודנטים), אולי יסייע להבין מה ההבדלים בהתנהלות בין מי שמצליח לחסוך ובין מי שלא (מעבר לגובה ההכנסה).
    אגב, אשמח לסייע בניתוח כזה.

    1. אייל - תודה על התגובה. אשתדל לפרסם משהו בעניין.
      אפנה אלייך במייל לראות אם אתה מעוניין לסייע.

      - רון

  4. אני בן 25 גר בתל אביב עם שותפים והמציאות שאתה מתאר היא אפילו קצת ורודה מדי..
    אגב ניתוח מרתק.. לא חשבתי שאפשר להגיע לכזה ניתוח מדויק מסקר בפייסבוק

    צעירים בתל אביב מוציאים כמו העשירון הגבוה ומכניסים כמו העשירון הנמוך
    ולא שוכחים להתבכיין שהכל יקר ושאין להם כסף לטוס לטייל שוב בחו"ל.

    אין ספק שההוצאה העיקרית היא לא משבר הדיור כמו שרבים חושבים.. הבעייה היא
    "תרבות הביזבוזים ה"יציאות" ובעיקר בעיקר "לאכול בחוץ" ולהפסיק ל"התקמצן..

    חברים מהסביבה שלי מוציאים לעיתים גם 2500 שח ויותר על אוכל בתל אביב
    סתם כי מתעצלים או כי לא יודעים להכין בבית. לעיתים זה גם מגיע ל 50% מהמשכורת.

    אם נשאר קצת חסכונות בסוף שנת עבודה קשה.. שורפים את כל החיסכון השנתי בטיול לחוול.
    הייתי מגדיר את ניהול משק הבית של הצעיר הממוצע בתל אביב ככושל עד פושע. אנשים בלי אחריות.

    משעשע שדוקא צעירים פחות משכילים שואבים כסף מההורים העניים וחיים במינוס אדיר
    והמשכילים שקיבלו השכלה פיננסית לניהול משק בית מסתדרים לבד.. למרות שההורים עשירים.

    אני לא בא לכסות על התכנון הלקוי של המדינה.. תחבורה מזעזעת קרטלי מחירים דיור קטסטרופלי
    פשוט אני רוצה להדגיש שהכול עניין של חינוך פיננסי מהבית.. מוצר נדיר בתל אביב

    השקעה בחינוך תוך יעול השירותים לאזרח זה הפיתרון.

    1. ישראל,

      אני חושב שזה ניתוח מצוין של המצב, ותודה על התגובה והמחמאות.

      הרבה זמן אני חושב על ייצור תוכן של "חינוך פיננסי" לצעירים.
      אני רק לא יודע מה חסר/לא יודעים.

      יש לך רעיון/הצעה?

      - רון

  5. תודה, הסקר ממש במקום בימים אלו !
    מן הסתם, מצבם של רבים בתל אביב אף גרוע יותר , היות שבסקר יש בעלי הכנסה גבוהה יחסית.
    פרט לכך, הייתי שמחה לדעת את האוברדאפט החודשי , לפי הקבוצות ( הכנסה גבוה, בינונית, נמוכה, ).
    מסקנותיך לגבי התחבורה בישראל באמת נוגעות בנקודה כאובה מאוד- ומי שגר מחוץ לת"א ומשתמש בתחבורה זוכה להבין עוד יותר את היותה יקרה ולא יעילה באופן מחפיר.
    מחכה לפוסט הבא שלך, בייחוד בנושא התחבורה..

    סיגל

    1. היי סיגל,

      מכיוון שמרבית ממלאי הסקר היו תל-אביבים, אני משער שגם ההכנסה בתל-אביב גבוהה יותר מהממוצע. זה סביר - העיר יקרה כי למספיק אנשים יש כסף והביקוש גבוה. המחירים לא נקבעים על ידי כוח עליון.

      אנסה לפרט בנושאים שביקשת. אני שם לב שהחלוקה לקבוצות מייצרת תוצאות טובות להשוואה.

      תודה על הפידבק.

      - רון

  6. מרתק, תודה על ההשקעה.

    יש לי סייגים לגבי עלות המחייה, שיצאה כמעט הגיונית כאן:
    * שכירת דירה קטנה בתל אביב לרווק בודד עוברת היום בקלות את ה- 3,000 ש"ח, כלומר כמעט מחצית משכר ממוצע, כלומר לבעלי שכר מתחת לממוצע זה אוכל את רוב השכר! אמנם ציינת את זה, אבל כאן לדעתי יש חריגה מהמקובל בעולם.
    * שכירת דירה קטנה לזוג צעיר עם ילד: המחירים מרקיעים שחקים ועוברים היום בלי להתבייש את 4,500 בת"א, ו- 3,500 בר"ג-גבעתיים.
    * מגורים מחוץ לתל אביב: מעלים את עלות התחבורה באופן דרסטי, וגורמים לשריפת שלוש שעות ביום על אוטובוסים ו/או פקקים. לא שאי אפשר, אבל להגיד 'הפתרון הוא לצאת מתל אביב' זה מעט נמהר מדי, במדינה שלא יודעת כיצד לבנות ערים ברות קיימא עם תחבורה ותעסוקה.
    * רכישת דירה היא עניין חשוב, במדינה בה אין חוזה שכירות ארוך טווח, משפחות צעירות חייבות לחשוב על רכישת דירה, סיפור יקר בהחלט.
    * חוסר בדירות קטנות: כל הבנייה החדשה בארץ מתחילה ב- 4 חדרים זה יותר מעשור. רווק, זוג צעיר ומשפחה קטנה נאלצים לבחור בין דירות מהסיקסטיז שלרוב במצב תחזוקתי רעוע (גם שכירות וגם רכישה) לבין הוצאת הון על חדרים מיותרים, כדי לחיות בבניין חדש יחסית.

    1. במשפט הראשון כתבתי 'עלות המחייה', התכוונתי ל'עלות המגורים.

      כמו כן, אני חושב שאוכלוסיה משמעותית שמתמודדת עם יוקר המחייה, ונעדרת מהסקר שלך הן משפחות צעירות ממעמד הביניים, שצריכות גם להוציא הון על גידול ילדים: חינוך וכדומה.
      כנראה שבתל אביב מדובר בבני 30 פלוס, אבל מחוץ לתל אביב נהוג להתחיל קצת קודם 🙂

      1. אתה צודק לחלוטין - מיקדתי את הסקר במפורש במי שאין להם ילדים. השאלות הראשונות ביקשו מאנשים לא למלא את הסקר אם יש להם ילדים.

        הייתה לכך סיבה פשוטה - אם זוג ללא ילדים או סתם רווקים ורווקות לא יכולים להרשות לעצמם את המחיה, ברור שמי שצריך גם לממן את ילדיו לא יוכל לעשות זאת.

        הלכתי על המקרה הקל...

    2. אורן,

      אני מסכים איתך לחלוטין בניתוח, והוא אכן מפורט כאן בפוסט:
      1. בקשר לעלויות המחיה לרווק בודד - ציינתי שהעלות בפוסט היא ממוצעת, ומי שחיים לבד נאלצים לשלם יותר. העלות היא בדרך-כלל עבור שותפים, או זוגות (ואז העלות ליחיד היא חצי).
      2. אם תיקח את העלות ליחיד (כ - 2,200 ש"ח), ותכפיל בשניים עבור זוג, תגיע לעלויות שציינת. זו העלות לזוג צעיר עם ילד, ובלי ילד. בממוצע. הכל בממוצע.
      3. עלויות התחבורה הן אבסורדיות. אני אפרסם בפוסטים הבאים כמה סטטיסטיקות על זמן ההגעה של אנשים לעבודה ומקום המגורים שלהם, ותראה שגם מי שגר קרוב לעבודה מוציא לא מעט על תחבורה.

  7. מעניין מאוד - תודה! בדיוק היה לי ויכוח עם חברים שעונים לפרופיל של ממלאי הסקר על זה. שאלה קטנה - האם "שכר" אתה מתכוון לסכום נטו בבנק או ברוטו בתלוש המשכורת ?

    1. טל - השכר הוא הסכום נטו. בסקר ביקשתי לדעת את הסכום שנכנס לבנק, כי ממנו מחושבות ההוצאות.

  8. מענין מאוד. מה לגבי נתונים על חציון?
    ואני מאוד מסכים עם מסקנה 3, לצערנו היעדר תשתיות מוביל בהכרח ל"חובת רכב"

    1. רזי,

      אנסה לפרסם נתונים על החציון בקרוב. לשם תחושה ראשונית, ביצעתי את החלוקה לשלוש קבוצות.