כמה אתם שווים?

מכיוון שבשנים האחרונות השיח הכלכלי בישראל הפך לנושא מרכזי, מעניין אותי לראות את ההבדלים שנוצרים בין השיטה "האמריקאית" לשיטה "הישראלית" לניהול אישי של כספים ולביצוע החלטות כלכליות.

ההבדלים העיקריים שאני מוצא בשיטות הוא הגישה למידע בנושאים כלכליים, וההסברים שהאדם הממוצע מקבל בנוגע להחלטות שהוא מבצע. באופן כללי, נראה כי בישראל דוגלים בשיטת "ניתן לך המון מידע ופרטים וכך תוכל לבצע החלטות טובות", ואילו בארה"ב הגישה פטרוניסטית הרבה יותר: "נקבע בחוק איך יינתן לך המידע, ואז ניתן לך מתכון מדויק והמלצות ברורות שאם תבצע אותן יהיה בסדר".

למה זה מעניין? כי זה כמעט ההיפך ממה שהייתם מצפים - במדינת ישראל הריכוזית המידע הכלכלי מפוזר ומבולגן ואין הרבה סטנדרטים בשיח הכלכלי, ואילו בארה"ב ה"חופשית", כולם מדברים באותה שפה, ויש הקפדה יתרה על איך מוצג מידע לצרכן.

הנה כמה דוגמאות:

1. כשאתם מזמינים כרטיס אשראי בארה"ב, תקבלו דף אחד שמפרט את תנאי הכרטיס. הדף הזה יראה זהה עבור כל מנפיקי הכרטיסים, והפורמט נקבע בחוק. לפני כמה שנים היה דיון שלם על גודל הפונט שבו יש להציג את הריבית השנתית, למשל.

2. כאשר אתם מבקשים משכנתא מבנק, תקבלו מסמך בפורמט אחיד שנקרא Good Faith Estimate, שמפרט את כל עלויות המשכנא והנפקתה. החוק מפרט בדיוק מה יכלול המסמך, ואילו מספרים עלולם להשתנות (ומה גובה השינוי המותר) מזמן מתן ההצעה ועד קבלת המשכנתא.

באופן כללי, כמעט לכל נושא כלכלי יש בארה"ב קבוצה של מושגים סטדנרטיים, ומספר שמודד אותו. יש דירוג אשראי מספרי, יש את היחס בין החובות להכנסה שלכם שקובע את גובה המשכנתא שתוכלו לקחת וכו' וכו'.

כל הסטנדרטיזציה הזו מאוד מקלה על החיים. צריכים להבין פעם אחת איך דברים עובדים, ואח"כ כמעט לא מתעסקים בנושא, אבל בכל רגע נתון יודעים אם מצבכם טוב או רע.

וזו מטרת הפוסט הזו - לענות על השאלה הפשוטה הבאה - האם אתם יודעים האם מצבכם הכלכלי טוב או רע?

האם משפחה עם שני ילדים בה בני הזוג בני 35 וגרים בדירה בבעלותם, עם משכנתא בגובה מיליון שקל, אוברדרפט בבנק של מינוס 50 אלף ש"ח והכנסה חודשית נטו של 20 אלף ש"ח במצב טוב או רע?

ואם מדובר ברווקה בת 25?

ואם מדובר בגרוש בן 45 עם שלושה ילדים, אבל בלי מינוס?

בקיצור - קשה לומר. הכל תלוי בנתונים האישיים שלכם, אבל גם בנתונים של אחרים.

אם כל בני גילכם בעלי הכנסה דומה ללא חובות ואתם בעלי חובות, מצבכם היחסי רע. אם כולם בעלי חובות (נניח משכנתא), ייתכן וזהו שלב סביר בחיים בו הנכם בחובות.

נניח שתרצו לענות על השאלה הזו - "מה מצבי הכלכלי" עבור עצמכם - כיצד תעשו זאת?

זהו הפוסט האינטראקטיבי הראשון שאני כותב. בסופו תוכלו לענות על השאלה הזו, אבל הוא יבקש מכם לעשות מעט שיעורי בית כדי להגיע לתשובה. אני מקווה שתעשו אותם, ותעזרו לי לאסוף מידע בנושא המצב הכלכלי שיעזור לשפר את השיטה לעתיד.

המושג העיקרי שחסר לנו הוא "שווי עצמי" או Net Worth ((http://en.wikipedia.org/wiki/Net_worth)) באנגלית.

הוא כל-כך חסר שאפילו אין לו ערך וויקיפדיה בעברית, הלמ"ס לא עורך סקרים שמודדים אותו, ובפועל כמעט ולא תמצאו אזכור שלו בעברית.

באנגלית, לעומת זאת, מדידת שווי עצמי היא משהו שבשגרה, וישנן אפילו קטגוריות של High Net Worth Individuals , שבעברית מכונים מיליונרים, וגם Ultra High Net Worth Individuals , או מילארדרים בעברית.

כפי שניתן לראות בגרף, בארה"ב יש מעקב מתמיד על השווי העצמי של בתי אב. בכל רגע נתון אתם יכולים למלא סקר עם מספר פרטים אישיים ולדעת אם מצבכם טוב או רע יחסית לחציון.

מהו שווי עצמי?

השווי העצמי שלכם הוא סך כל הנכסים שיש בידיכם פחות סך כל החובות שלכם. זה אולי נשמע מסובך, אבל זה לא ממש.

נכסים כוללים: מזומן, פקדונות וחסכונות בבנקים, שווי חשבונות השקעות בבנקים ובבתי השקעות, שווי קרנות השתלמות ופרישה (פנסיה, קופות גמל, ביטוח מנהלים) ושווי דירות שבבעלותכם.

חובות כוללים: אוברדרפט (מינוס בבנק), הלוואות מהבנק, מכרטיסי אשראי ואחרים, תשלומים בכרטיסי אשראי שעוד לא שילמתם על מוצרים שקניתם ומשכנתא.

שימו לב שבנכסים לא נהוג לכלול מוצרי צריכה שבבעלותכם כמו בגדים, מכוניות, מחשבים וכו', אע"פ שבאופן עקרוני יש להם שווי כספי. בנוסף, קיימת השאלה של התחשבות בדירה/בית שבה אתם גרים. האם כוללים את השווי שלה בנכסים שלכם (ואז גם את המשכנתא בחובות), או שחושבים עליה בתור מוצר צריכה ולא בתור מוצר חסכון, וככזה לא כוללים את השווי שלה.

הפתרון הפשוט הוא לחשב שני מספרים - שווי עצמי שכולל את הדירה שבבעלותכם והמשכנתא, ושווי שאינו כולל את שווי הדירה והמשכנתא.

החישוב של השווי העצמי הוא פשוט יחסית - סוכמים את סך הנכסים ואת סך החובות בנפרד, ואז מחסרים את החובות מהנכסים. דווקא חלק החובות הוא הפשוט  - אם תפתחו את חשבון הבנק שלכם תראו את יתרת החובה (מינוס) שלכם. בחשבון כרטיס האשראי תמצאו את גובה מסגרת האשראי שבה אתם עושים שימוש (שבפועל כוללת את התשלומים שעוד לא שילמתם), ובדווחי המשכנתא תמצאו את הקרן שנותר לכם לשלם.

בצד הנכסים, קל לסכום את גובה המזומן והחסכונות שלכם. את שווי ההשקעות ניתן לקבל מבית ההשקעות שלכם ביום שבו תעשו את החישוב. את שווי כספי הפרישה וקרנות ההשתלמות אתם יכולים לקחת מהדוחות השנתיים שמגיעים בימים אלה.

מה עם שווי הדירה שבבעלותכם? כמה היא שווה? אם רכשתם את הדירה בשנים האחרונות (עד 3 שנים) אע"פ שערכה ייתכן ועלה, אני ממליץ לחשב את ערכה כגובה המחיר ששילמתם עליה. אם ערכה ירד, ואתם יודעים את שוויה, הכניסו את השווי המעודכן.

אם זוהי דירה שרכשתם לפני שנים רבות, אולי הגיע הזמן להעריך כמה היא שווה. אתם יכולים לעשות שימוש באתר כמו מדלן, ולמצוא את השכונה בה אתם גרים. האתר יספק לשכונה הערכה לשווי של דירה חדשה או מיד שנייה לפי מספר החדרים בה, וגם הערכה לשווי של מטר רבוע, אותו אתם יכולים להכפיל בשטח הדירה שלכם וכך לקבל את שוויה.

אפשרות אחרת היא לעשות שימוש במחירון הדירות של לוי-יצחק, או במחירונים אחרים באינטרנט.

לאחר שחיסרתם את שווי החובות מהנכסים, תקבלו את השווי העצמי שלכם. בהמשך מופיעים לינקים לטבלאות שבניתי כדי להקל על החישובים.

אם התוצאה שלילית, מצבכם אינו טוב - אתם נמצאים ביותר חובות משהנכם בעלי חסכונות, ולאורך זמן המצב רק יחמיר.

גם אם התוצאה חיובית המצב אינו בהכרח מזהיר - הכל תלוי בכמה חיובי המצב, בגילכם, ובתכניות שלכם לחסכון. אדם שנמצא לפני פרישה וצריך להסתמך על ההכנסה שלו מחסכון לפרישה, מביטוח לאומי ומחסכונות אישיים יצטרך שווי עצמי גבוה הרבה יותר מאדם בן 25 אשר סיים כרגע את לימודיו האקדמיים ורק נכנס לשוק העבודה.

איך מחשבים שווי עצמי?

בישראל אין ממש מעקב (או שלא מצאתי אחד) על שווי הנכסים של בתי אב בצורה פרטנית. לכן קשה לומר מהו השווי העצמי הצפוי והרצוי לכל אדם לפי גילו והשכר שלו.

כדי לתת תשובה ראשונית, בניתי שני כלים פשוטים וסקר שאני מקווה שיעזרו לפתור את המצב. כאן מגיע חלק שיעורי הבית של הפוסט.

בלינק הזה תמצאו שתי טבלאות לחישוב. לא תוכלו לשנות את הנתונים בהם, אבל תוכלו לייצר לכם העתק משלכם ע"י File->Make A Copy לשימושכם האישי.

אשמח אם תעשו בהם שימוש ותכתבו תגובות על השימוש בטבלאות בפוסט הזה - האם הוא הכלים שימושיים, מה מורכב בהם, מה לא ברור וניתן לשפר וכו'.

הטבלה הראשונה נקראת "כמה אמור להיות לי", ומבצעת הערכ מאוד גסה של השווי העצמי שצריך להיות בידיכם בהנתן כמה נתונים. הנתונים שעליכם להזין הם:

  1. הגיל שבו התחלתם לעבוד במשרה מלאה - למשל, עבור אנשים ששירתו שירות מלא בצבא, למדו לתואר ראשון ואז התחילו לעבוד, מדובר בגיל בין 23 ל - 27 בד"כ.
  2. גילכם כיום.
  3. שכר התחלתי - השכר הראשון ברוטו שקיבלתם בעבודה הראשונה שלכם במשרה מלאה.  לדוגמא, השכר הראשון שקיבלתי במשרה מלאה בגיל 21 (עת נכנסתי לשירות קבע) היה של כ - 6,000 ש"ח לחודש ברוטו.
  4. שכר נוכחי - הכניסו את השכר ברוטו שאתם מרוויחים כיום.
  5. חסכון התחלתי משכר - הזינו את גובה החסכון החודשי שלכם באחוזים מהשכר ההתחלתי. חשוב לשים לב שהחסכון כולל את החסכון שלכם לפרישה ואת קרן ההשתלמות, אם אתם זכאים לאחת. לכן, לדוגמא, החסכון לפרישה הוא בד"כ 18.33% מהשכר, לקרן ההשתלמות הוא 10% מהשכר, ובנוסף עליכם להוסיף את הסכום שחסכתם מהנטו שנכנס לבנק. לדעתי (וזו דיעה אישית), חסכון של 10% או 15% מהנטו הוא סכום מינימלי שאדם צריך לחסוך כדי לפתח בטחון כלכלי לאורך תקופה ארוכה. לכן, החסכון ההתחלתי מהשכר צריך להיות בגובה של 35% עד 40% מהשכר. אם זה נשמע לכם הרבה, זכרו ש - 28.33% מסכום זה מופרשים לפיצויי פיטורים, פרישה וקרן השתלמות.
  6. חסכון נוכחי מהשכר - באופן דומה לחסכון ההתחלתי שלכם מהשכר (כשהתחלתם לעבוד), הזינו את אחוז החסכון שלכם מהשכר כיום. מצד ימין יופיעו בירוק סכומי החסכון בפועל כך שתוכלו לוודא אותם לפי תלוש המשכורת שלכם והחסכון שאתם מצליחים לחסוך כל חודש.
  7. תשואה שנתית על החסכון - אם אתם משקיעים את כספיכם, ויודעים לומר בערך מהי התשואה שלכם עליו, הזינו כאן את המספר. תשואה של 4% היא תשואה סבירה להשגה לטווח ארוך ללא סיכון מיוחד.

הטבלה השנייה נקראת "כמה יש לי" ותעזור לכם לחשב את השווי העצמי הנוכחי שלכם. את התאים בצהוב עליכם למלא בנתונים, והתאים בירוק יתמלאו בצורה אוטומטית ואינכם צריכים לשנות אותם. לצד כל תא שעליכם למלא רשמתי הסבר על סוג הידע שעליכם לאסוף.

מצבי טוב או רע?

הטבלה המכונה "כמה אמור להיות לי" אמורה לתת לכם תחושה האם אתם בכיוון הנכון. אם המספרים בה גבוהים מהתשובה שקיבלתם ב"כמה יש לי", כדאי שתעצרו ותבצעו בדק בית, ותבינו מדוע אינכם מצליחים לחסוך מספיק, ואיך ניתן לשפר את המצב.

טבלת "כמה אמור" מתבססת על מודל פשטני שבניתי, ויש בו כל מיני הנחות שייתכן ואינן נכונות או מדויקות. מכיוון שאין נתונים על ישראל, קשה לבדוק אותו. ייתכן שהוא מדויק, וייתכן שלא, ולשם כך אני זקוק לעזרתכם.

אני מעוניין לאסוף נתונים ולבנות טבלאות עבור ישראל שדומות לאלו שמופיעות פה. בעזרת הנתונים האלה אפשר יהיה לכייל את המודל ככה שהוא ידע לחזות מה אמור להיות השווי העצמי של משפחה במצב טוב לפי הנתונים שלה.

אם סיימתם לחשב את השווי העצמי שלכם, בבקשה מלאו את הסקר הקצר.

לכשיתאספו מספיק תשובות, אפרסם נתונים על השווי העצמי של ישראלים לפי חתכים שונים.

אוקיי, ומה עכשיו?

עכשיו נחים. או יותר נכון, מרגע שביצעתם חישוב ראשוני של השווי העצמי, רצוי לעקוב אחריו בצורה מסודרת אחת לתקופה. אני עוקב אחרי שלנו אחת לכמה חודשים (בערך רבעון), אבל כנראה שגם אחת לשנה זה מספיק.

פרט למקרים קיצוניים (או לגיל פרישה), השווי העצמי שלכם אמור לעלות עם הזמן אם מצבכם טוב, אם כתוצאה מחסכון של כספים או תשואה על השקעות. ירידה בשווי העצמי היא אינדיקציה פשוטה יחסית לכך שמשהו אינו כשורה, וכדאי שתבדקו את ההוצאות וההכנסות שלכם.

וכמו תמיד - אשמח אם תפיצו את הפוסט הלאה, תסייעו במילוי הפרטים, ותרשמו לעדכונים במייל או בפייסבוק מהבלוג.

לא סולידית?

השבוע פרץ הפוסט הבא את מחסום ההערכה/מרמור של הרבה קוראים, לפי מדד הפייסבוק שלי. (המצאה פרטית שלי. לא משהו מדעי).

תמצית הפוסט - ע"י חיים מתוכננים היטב, עם הוצאות מצומצמות וצריכה מינימלית, ניתן להתקיים היטב מהוצאה ממוצעת של 3,873 ש"ח בישראל. בנוסף על כך, אם יש חסכון מספיק המספק הכנסה פסיבית, ניתן להפסיק לעבוד לגמרי ולחיות רק מאותה הכנסה. את הזמן הפנוי ניתן לבלות ככל העולה על רוחכם.

ההוצאה בשנת 2013 של "הסולידית", כפי שמתואר באתרה.

עיקר הדיון על הפוסט ואידאולוגיית החיים של "הסולידית" התבסס על השאלה האם רמת חייה נמוכה, גבוהה או ראויה, ובנוסף האם גישתה לחיים היא קיצונית או לא, ובאיזו זכות היא מטיפה לאחרים.

בפועל, דורין (הסולידית) מיישמת אידאולוגית מחיה המכונה Early Retirement Extreme שהומצאה ע"י אירופי חד אבחנה שהגיע למסקנה שאם יצמצם מספיק את הוצאותיו ויחסוך אחוז גדול מהכנסתו (גדול מאוד - 70% ומעלה), תוך מספר שנים מועט יגיע למצב שבו החסכון גדול מספיק כדי לאפשר לו להפסיק לעבוד.

את תיאור השיטה הכלכלית, ואת האידאולוגיה ניתן ללמוד באתר המעולה שבנה. אני ממליץ על החלק מצד שמאל למטה שמכונה "מייקאובר ב - 21 יום". החלקים הטובים באתר לדעתי הם הניתוחים הכלכליים, לא החלקים האידאולוגיים, שלא בהכרח יתאימו לכל אחד.

אז למה "לא סולידית"? כי המספרים לא מסתדרים לי. כרגיל, הכל מבוסס על הערכות וחישובי אצבע, וייתכן שאני טועה בגדול, אבל השאלה הבסיסית היא - האם ניתן להפעיל את אידאולוגיית  ERE בישראל ולהגיע לעצמאות פיננסית תוך 5-7 שנים כפי שמתארת הסולידית, ואם כן, לאיזה פלח אוכלוסיה הדבר רלוונטי?

להלן הניתוח - שיטת ERE מחולקת לשתי תקופות חיים - תקופת עבודה רגילה וחסכון של חלק גדול מאוד מההכנסה, ותקופה שנייה בה הצטבר חסכון גדול וניתן לחיות רק מההכנסות הפסיביות מהשקעת הכספים. אני מעוניין להתמקד בתקופה הראשונה - האם ניתן להגיע לחסכון שישנו בידי הסולידית בפרק זמן סביר?

אז כמה חסכון יש בידי הסולידית? לפי תיאורי הבלוג שלה, היא שואפת להוצאה של 3% מההון שלה בשנה. אם השקעותיה מניבות תשואה של 6%, אז הוצאה של 3% היא סבירה - שאר ה - 3% ישמרו את ערך הכסף צמוד לאינפלציה, והשנה תתחיל ותגמר מאוזן.

אם הוצאה של 3,873 ש"ח היא ההוצאה החודשית, מהו גובה החסכון המשתמע מכך? החסכון הוא של כ - 1.5 מיליון ש"ח (יש הנחות מקלות - הסכום הנדרש בפועל גבוה יותר בגלל מיסוי).

כמה זמן ייקח להגיע לחסכון כזה? הנוסחה מתוארת כאן.

עם חסכון של 50% מהמשכורת, ייקח 33 שנים להגיע לחסכון הנ"ל (כלומר, עבודה כמעט עד הפנסיה). עם חסכון של 80% מהמשכורת מדובר ב - 8.3 שנים, ועם חסכון של 90% מהמשכורת, מדובר ב - 3.7 שנים.

נשמע טוב, לא? נחסוך 90% מהמשכורת, ותוך כ - 4 שנים נוכל להפסיק לעבוד.

כאן טמונה הבעיה - אם ההוצאה המינימלית היא 3,873 ש"ח בחודש, והיא מהווה רק 10% מהמשכורת נטו, הרי שצריך להרוויח 38,730 ש"ח נטו בחודש. לא בדיוק שכר חציוני, או ממוצע, או בעשירון התשיעי.

אז בואו נקל על עצמנו קצת - נניח שניקח את הפוסט הבא ונעשה שימוש במספרים שבו:

הנחה ראשונה - שכר חודשי נטו של 8,000 ש"ח בחודש. בדיקה קצרצרה באתר הלמ"ס מעלה שמדובר בהשתייכות לעשירון ה - 8 ומעלה. כלומר ההנחה (ולכן השיטה הזו) אינה רלוונטית לכ - 75% מהאוכלוסיה בישראל. לסיבור האוזן, מדובר בשכר ברוטו של כ - 9,050 ש"ח עבור רווק עצמאי ללא ילדים, שכר שגבוה במעט מהשכר הממוצע במשק.

הנחה שנייה - הוצאה חודשית של 3,873 ש"ח בחודש.  אם ההכנסה היא של 8,000 ש"ח בחודש, וזו ההוצאה, השאר הוא חסכון. והשאר הוא כ- 52%.

נפעיל את הנוסחא מלמעלה, ונקבל כ - 31 שנות חסכון. אם נתחשב באפקט הריבית דריבית על פני התקופה הארוכה, התקופה הזו תתקצר לכ - 20 שנה, תוך הנחה שהשכר בתקופה הזו יעלה בהתאם לאינפלציה.

מסקנה (עצובה) - אם תשתייכו לעשירון ה - 8 בישראל, ותחיו בצמצום רב במטרה לחסוך ככל הניתן, ייקח לכם 20 שנים לחסוך את הסכום הנדרש כדי להפסיק לעבוד ולחיות מהחסכון.

רק אז תוכלו לעבור לשלב השני של חייכם נטולי הדאגות, בו מתמקדת הסולידית.

איך ייתכן שהשיטה הנ"ל פועלת בארה"ב ולא בישראל? האם יש כאן שקר, או ייפוי המציאות? התשובה היא כמובן לא - יש פשוט הבדלים מהותיים בין ההוצאות של ג'ייקוב (אתר ERE) לדורין (אתר "הסולידית") בארה"ב ובישראל.

האמריקאי מעיד שהוצאותיו השנתיות הן כ - 7,000 דולר בשנה. בשער הנוכחי של הדולר מדובר בהוצאה שנתית של כ - 24,500 ש"ח. הסולידית? הוציאה 46,474 ש"ח בשנה. כמעט פי שניים.

במילים אחרות, העוני (או הדלות) בישראל יקרים פי שניים מבארה"ב. עצוב מאוד. חשוב לציין שג'ייקוב גר בברקלי, מהאזורים היקרים בארה"ב.

ומה בתחום ההכנסות? ג'ייקוב הכניס שכר שנתי של כ - 40 אלף דולר לשנה (כ - 11,600 ש"ח ברוטו לחודש). במחוז של ברקלי מדובר בהכנסה גבוהה ב - 13% מההכנסה החציונית. המקבילה הישראלית היא הכנסה חודשית של כ - 7,000 ש"ח ברוטו.

אז אם מוציאים פי שניים למחיה בישראל, ומכניסים כ - 60% מבארה"ב, אל תצפו לפרוש תוך 7 שנים גם אם הצטמצמתם כהוגן.

הערה לסיום: שאלו אותי אנשים אם אני חושב שהסולידית מגזימה, שרלטנית וכו'. התשובה היא שכמובן שלא - הנתונים שהיא מספקת אמיתיים לחלוטין, ובהחלט ניתן לחיות בישראל ברמת ההוצאות שהיא מתארת, ואפילו בצורה סבירה לדעתי (על כך בפוסט הבא שלי). ההתמקדות בהוצאות היא הבעייתית במקרה הזה, כי בישראל צד ההכנסה מאוד בעייתי, וללא התחשבות בו, יש פחות רלוונטיות לקיצוץ כה דרסטי בהוצאות לשם השגת תוצאות בטווח הקצר.

וכמה תודות: לדובי קננגיסר על הרעיון (הוא כרגיל, צדק). לדניאל קוורטלר על התיקון בנוגע לריבית דריבית, לגיא שהביא לתשומת ליבי טעות בחישוב שכר הברוטו עבור שכר נטו של 8,000 ש"ח ולאחרים שמצאו טעויות פה ושם.

נובורישים.

השבוע התפרסמו כמה כתבות מעניינות על עושר, חלוקת עושר, עבודה ולימודים. טמקא פרסמו עוד תיאור של צעיר שמתלונן על כך שקשה לקבל משרה ניהולית יום אחרי סיום לימודי תואר  ראשון בניהול, אורי כץ פרסם אלגוריה על הסכנות שבפופוליזם שהופך לסוציאליזם ולבסוף לקומוניזם, וגיא רולניק תהה מדוע יזמים בעמק הסיליקון אינם רואים מטרה אחרת לפניהם מלעשות כסף, ללא קשר להשפעה שלו על העולם.

השבוע גם ביקרתי לראשונה בעיר פיטסבורג. עיר שידועה בארה"ב כסוג של מכרה פחם של תעשיית הפלדה. או לפחות כך חשבתי.

העיר עלתה לגדולה בסוף המאה ה - 19 כמרכז תעשיית הפלדה האמריקאית, שייצרה חומרים לבניית מסילות רכבת, נשק, גשרים ובניינים. מי שמכיר את הבנייה בארה"ב, יודע שעד היום יש שימוש עצום בפלדה בבנייה. כתוצאה מכך, העיר הפכה למרכז מסחרי עשיר בארה"ב, וחלק מהיזמים שבה הפכו לעשירים במדינה.

תעשיית הפלדה דעכה בסוף שנות ה - 70 וה - 80, והעיר עמדה בפני צומת. האם תדעך לגמרי כמו ערי תעשייה אחרות בארה"ב (ראו דטרויט של היום), או תבצע מהפך. את המהפך העיר ביצעה על-ידי התמקדות בשתי תעשיות - חינוך אוניברסיטאי ובריאות. כיום העיר משגשגת בזכות שתי אוניברסיטאות - University of Pittsburgh  ו - Carnegie Mellon University, וכמה מהמרכזים הרפואיים המובילים בארה"ב.

כשמבקרים בפיטסבורג אי אפשר שלא להבחין בעושר שאופף חלקים מהעיר. יש בה כמה מוזיאונים ברמה בינלאומית, אוסף דינוזאורים (אמיתיים) מהגדולים בעולם, בית אופרה, תאטראות וכו'. לא בדיוק מה שמצפים מעיר של פועלי פלדה.

העיר פיטסבורג. לא ממש מפעל פלדה.

דבר שני שבולט בעיר הוא השם קרנגי. אנדרו קרנגי. פרט לאוניברסיטה שקרויה על שמו, קרוי על שמו גם המוזיאון המרכזי, הספרייה ועוד חלקים נרחבים בעיר. למי שביקר בניו-יורק, זהו אותו קרנגי על שמו קרוי אולם קרנגי הול.

לא ידעתי הרבה על אנדרו קרנגי, פרט לכך שהיה כנראה תעשיין מוביל בעבר. הדבר שהפתיע אותי הוא כמות המקומות ששמו מופיע בהם. לא נראה רק שהיה תורם נדיב, נראה שעשה משהו מעבר לכך. כשקראתי עליו בוויקיפדיה (הערך בעברית עושה לו עוול, מומלץ לקרוא באנגלית) אחד הדברים שתפסו את עיניי היה ציונו של מאמר בשם "עושר" שכתב אנדרו קרנגי בשנת 1889. במאמר ההוא החליט אדם, שבדיעבד היה השני בעושרו בהיסטוריה המודרנית של העולם (אחרי רוקפלר), לפרוס את משנתו בנוגע לאי שוויון בהכנסות, עשירים, וכיצד הם צריכים להתייחס לחברה והחברה צריכה להתייחס אליהם.

די נדהמתי. המאמר, שעוד מעט בן 125 שנה, נראה כאילו נכתב היום. מעבר לכך, חששתי קצת לפני שקראתי אותו, בגלל שלקרוא מאמרים באנגלית של סוף המאה ה - 19 זו לא חוויה נעימה במיוחד. הופתעתי לגלות מאמר שכתוב נהיר וברור, עם מעט שפה מורכבת (יחסית), ושמגיע לפואנטה די מהר.

את הטקסט של המאמר באנגלית ניתן למצוא כאן, תרגום לעברית ניתן למצוא כאן . אם אתם רוצים תמצות סביר (אבל להפסיד את הסגנון עצמו, שדי מדהים), הערך הבא יכול לעזור.

בחלקו הראשון של המאמר, אנדרו קרנגי מתאר את הבעיה של העולם המודרני כניהול וחלוקת כל העושר שנוצר על-ידי העידן התעשייתי. מצד אחד הוא מסביר, המהפכה התעשייתית והתחרות החופשית מאפשרים התקדמות מהירה של טכנולוגיה, ירידת מחירים ורמת חיים. מצד שני, אותה התחרות מאפשרת חלוקה לא שוויונית של עושר, ונוצר מצב שבו מעטים באוכלוסיה צוברים עושר עצום לעומת אחרים. במילים אחרות, אנדרו קרנגי מסביר למה זה סביר שיווצרו טייקונים. לא אכנס לנימוקים של קרנגי, שהם הגיוניים מאוד לדעתי, אבל עיקר החלק הראשון של המאמר מנסה לתת תשובה לשאלה - האם קומוניזם או קפיטליזם הן שיטות טובות, ומי מהן טובה יותר לאנושות בטווח הארוך.

צריך לזכור שהמאמר נכתב בסוף המאה ה - 19, תקופה שבה התנועה הקומוניסטית התרחבה ותפסה תאוצה, אירופה עברה מהפכות, ובאופן כללי, אי סדר כלכלי הדאיג אומות שלמות.

החלק המעניין יותר במאמר הוא לדעתי החלק השני. לכן אני ממליץ לכולם לקרוא את המאמר, וגם אם ההתחלה מעייפת ולא רלוונטית, או אם אינכם מסכימים איתם, סימכו עליי והמשיכו הלאה.

 את החלק השני פותח קרנגי בהצבת השאלה שעבורה לדעתי נכתב המאמר. קרנגי אומר (בפרפרזה), "אם אנו מסכימים שאי שוויון בהכנסות והצטברות עושר רב בידי מעטים הוא חוק טבע והוא טוב במהותו, מה עלינו לעשות עם כל הכסף שנוצר?".

קרנגי מעלה את השאלה הבאה - נניח שאדם עשיר (ובהגדרתו, עשיר הוא מי שיכונה היום טייקון) צבר מספיק כסף מעל ומעבר ליכולתו לכסות את כל צרכיו וצרכי משפחתו. מה עליו לעשות עם העודף - עם הכסף הנותר.

קרנגי מציין שלוש אפשרויות - השתיים הנפוצות הוא להוריש את הכספים ליורשיו של הטייקון, או להשאיר חלק גדול מהירושה כתרומה לחברה. קרנגי עובר לתאר בקצרה מדוע הוא חושב ששני הפתרונות האלה גרועים.

בנוגע להורשת כספים ליורשים, קרנגי טוען שזהו פתרון חרפתי, ואדם שנפטר עשיר צריך להתבייש בפני החברה. לדעת קרנגי, אדם עשיר צריך לדאוג לנוחות משפחתו, אך לא צריך להרעיף עליהם כספים שאין בהם צורך. הטיעון מבחינתו פשוט - במרבית המקרים היורשים לא עושים שימוש בכספים לקידום החברה, ולאחר מספר דורות לא נותר דבר ממורשתו של הטייקון או ממשפחתו. ההסבר, והפירוט של אחד מעשירי ההיסטוריה במקרה הזה מעניין מאוד, ואני ממליץ לקרוא אותו. באותו הקשר קרנגי גם חושב שמיסי ירושה, שנוצרו באותה תקופה כדי למסות עשירים הינם רעיון מצוין.

בנוגע להשארת הכספים לחברה, קרנגי חושב שזהו רעיון גרוע באותו המידה. קרנגי מאמין שאם החברה הייתה טובה בהקצאת הכספים הללו, או יודעת לעשות בהם שימוש, לא הייתה צריכה אותם מלכתחילה. קרנגי מאמין שאדם עשיר הגיע למצבו בעזרת כשרונו בעשיית כספים ובניהולם, ואל לו להשאיר את ניהול הכסף לאנשים שאינם מוכשרים כמוהו. הגישה הפטרנליסטית הזו מאפיינת חלקים רבים במאמר של קרנגי. מצד שני, צריך לתת קצת קרדיט לאדם שבתקופתו היה בעל עושר גדול יותר משלושת עשירי העולם ביחד כיום, לאחר שהתחיל לעבוד בגיל 13 בטוויה ללא כל השכלה פורמלית.

לסיום, קרנגי מציין את הפתרון השלישי הראוי בעיניו לניהול כספי הטייקון. קרנגי אומר שעל כל אדם שהתמזל מזלו להגיע למעמד כזה, לראות עצמו כאילו ניתנה לו האחריות לניהול "קרן נאמנות" עבור החברה האנושית, ועליו להשקיע את כל זמנו ומרצו לעשות זאת בעודו בחייו.

חשוב להבין שקרנגי אומר שתרומה אינה מספיקה, אלא שאנשים מוכשרים צריכים גם להשקיע בזמנם בניהול הכספים לטובת החברה. הוא מתאר שכמו שבתעשייה הון ללא ניהול טוב ירד לטמיון, כך יהיה גם אם אדם עשיר ישאיר את כספו לחברה ללא מתן הזמן ותשומת הלב לניהול הכספים.

קרנגי מציין בתיאורו כמה דוגמאות לפעולות של עשירים אחרים שלדעתו יועילו מאוד לחברה, ומתאר את הקולג' שנקרא היום קופר יוניון בניו-יורק, קולג' שבמשך 140 שנה (עד השנה הבאה) סיפק מלגת לימודים מלאה לכל תלמידיו, ואפשר לימודים בחינם לכל מי שהיה מוכשר מספיק.

בארה"ב של המאה ה - 19, וגם של המאה ה - 21, הדבר לא ברור מאליו. אין לימודים גבוהים בחינם, וגם לא ביטוח רפואי.

אני חושב שהתמצות שלי מבצע עוול לכתיבה של קרנגי, שהיא כתיבה של תעשיין אשר בא לשכנע את קוראיו. המאמר ההוא עשה מהפיכה בהסתכלות של המעמד העליון על תפקידם בחברה בתחילת המאה ה- 20, והוביל לגל של פילנתרופיה וקידום מטרות שכולן הועילו לחברה.

אנדרו קרנגי לא היה טלית שכולה תכלת. את מרבית כספו עשה כפי הנראה תוך ניצול מידע פנים בין חברות, העסקת פועלים קשי יום בתנאים קשים, וביצוע עסקאות שחלקן היו נחשבות היום מפוקפקות. בקיצור, לא מדובר במלאך, אלא באיש עסקים אמיתי ותחרותי שבא להרוויח ככל שיוכל. לעומת זאת, את מרבית שנותיו האחרונות בילה קרנגי במתן תרומות וניהול הפרוייקטים שבנה. הסיבה שהם קרויים על שמו אינם רק כי תרם להם כסף, הסיבה היא כי הוא יזם אותם. הוא יזם הקמת  3000 ספריות ציבוריות, אוניברסיטה אחת, מוזיאונים רבים ועוד פרוייקטים נוספים אחרים.

אני רואה לאחרונה הרבה מיקוד על חלוקת ההכנסות בישראל (ובעולם בכלל). אנשים רבים אומרים "השיטה אינה מחלקת את הכספים בצורה הוגנת או שוויונית, ולכן צריך לשנות את השיטה". מצד שני עומדים חסידי הלסה-פר, המאמינים שאל לה לחברה להתערב ולקבוע מערכת שיקולים לאדם הפרטי אם הוא מצליח.

המאמר של קרנגי לדעתי מהווה תשובה מעניינת מאוד המפשרת בין הגישות. מצד אחד, קרנגי משכנע בצורה לא רעה מדוע אי שוויון בהכנסות הוא הגיוני ורצוי מצדה של החברה. מצד שני, קרנגי מציין כי החברה גם תרוויח יותר אם תאפשר אי-שוויון זה, בתמורה לכך שבעלי ההון יבינו את מקומם בסיוע לקידום איכות החיים והקדמה האנושית.

מאוד נדיר לקרוא תעשיין, ללא השכלה פורמלית, המביע רעיונות כה נחרצים בצורה כה ברורה. בימינו אנו אני מצליח לחשוב רק על ביל גייטס אשר מיישם את החזון של אנדרו קרנגי. הלוואי ובישראל יקום יום אחד אנדרו קרנגי משלנו.

------

הערה: תודה למגיב/ה שהביא/ה בפניי את הלינק לגרסה המתורגמת של המאמר.

איך (לא) מודדים אינפלציה?

(את הפוסט ערכתי לאחר שהתקבלה תשובה מהלמ"ס שמופיעה בתגובות, רק על מנת לחדד את השאלה).

יש תופעה מוזרה שמעסיקה אותי מזה שנתיים, ולאחרונה התפרסמו הנתונים כדי לבחון אותה. התופעה היא כזו - לפי מגוון מקורות מחירי הדירות בישראל עלו מאוד בין השנים 2007 ל - 2011, אולם מדד המחירים לצרכן כמעט ואינו עולה, וחלק הדיור שבו לא עולה באותו הקצב. (בפוסט הזה אין גרפים ותמונות לצערי. רק קצת נתונים וחשבון).

בהתחלה, חשבתי שאני טועה, והאמת, אני אשמח אם יפנו אותי למקור שיראה את הטעות, או למישהו שיסביר לי את הטעות. אבל אם איני טועה, הרי שיש פגם (מהותי) במדידת האינפלציה בישראל, ואני משער שבמרבית העולם.

:לפני שאסביר את מקור הטעות, אציג שני נתונים בנוגע להוצאה בישראל על דיור

 לפי נתוני הלמ"ס ((http://www.cbs.gov.il/publications/households06/pdf/t01_1.pdf עמ' 47)), בשנת 2006 הוציא בממוצע משק בית בישראל 2,378 ש"ח לחודש על דיור. בסכומים הללו נכללות הוצאות על שכר דירה "וצריכת שירותי דיור", שהוא שווי השכירות לאנשים שבבעלותם דירה.

בשנת 2011, הנתון המעודכן ((http://www.cbs.gov.il/publications13/1517/pdf/t01_01.pdf  עמ' 51)) הוא הוצאה של 3,501 ש"ח לחודש

סה"כ העלייה באותה תקופה של 5 שנים היא של 47.2%, שהם בערך 8% לשנה (עלייה עצומה, למי שתוהה).

לעומת זאת, העלייה במרכיב הדיור של מדד המחירים לצרכן באותה תקופה ((החישוב השנתי של הלמ"ס מבוסס על סקר בתקופה מסוימת, ואילו כאן חישבתי את העליה בין 1 בינואר 2007 ל31 בדצמבר 2011, אולם חישוב לתקופות אחרות נותן תוצאות דומות)) - היא רק של 32.1%.

אם בשלב הזה אינכם נדהמים, תסתכלו שוב על המספרים - כמות הכסף שמשלם משק בית ממוצע בישראל על דיור עלתה בכמעט 50% יותר מהמספר שמודד את העליה. זוהי סטיית מדידה גדולה מאוד.

בשלב הזה אפשר להפסיק את הקריאה של הפוסט. זוהי השאלה העיקרית כאן - מדוע ההוצאה על דיור של משק בית ממוצע בישראל עלתה ב - 47%, ואילו הדיווח של הלמ"ס על העלייה ברכיב הזה של המדד הוא רק של 32%.

לתופעה הזו ייתכנו מספר הסברים. בעקרון, מדד המחירים בא למדוד את האינפלציה -את העלייה במחיר של צריכת שירות או מוצר ברמה זהה לאורך זמן. את המדד בונים באופן הבא: מרכיבים סל מוצרים מייצג של הצריכה של משק בית, נניח: שכר דירה, נסיעות לעבודה, מזון, מוצרי אלקטרוניקה וכו'. לכל רכיב במדד נותנים משקל לפי גובה ההוצאה עליו כחלק מהסל, ולאחר מכן בכל חודש מודדים את השינוי במחיר המוצר, ומעדכנים את המדד לפי השינוי במחיר כפול במשקל המוצר.

אם המוצר שצורכים משתנה כמובן שמחירו ישתנה, אולם המחיר של המוצר המקורי ייתכן וישאר זהה. לאורך זמן סוג המוצרים שצורכים משתנה, וכך גם איכות המוצרים, ולכן צריך לעדכן את המוצרים שנכללים במדד.

לדוגמא, אם בעבר משפחות גרו בעיקר בדירות 4 חדרים ואילו היום ישנה נטייה לגור בדירות בנות 5 חדרים, הרי שצפוי שההוצאה על דיור תגדל, אולם מחיר הדיור (נניח לחדר או למ"ר) ייתכן ולא גדל כלל. דוגמא אחרת - אם בעבר נכלל במדד המחירים עלות מכשיר וידאו, גם אם מחירו היום צנח לאפס, או יעלה לאינסוף, לא צריכה להיות לו השפעה על המדד.

כל ההסבר הארוך הזה ניסה לתמצת את הסיבה האפשרית הבאה: אם לאורך זמן ישראלים שינו את הרכב הדיור שלהם (נניח עברו לדירות יותר איכותיות), הרי שתהיה קפיצה גדולה בהוצאה, ללא שינוי מהותי במדד. להערכתי, ניתן לפסול את ההסבר הזה על תקופה בת חמש שנים. לפי  הידוע לי לא היה שינוי מהותי באותן שנים בסוג הדירות או מיקום הדיור של ישראלים שיסביר את ההפרש במדידה.

ההבדל לדעתי נובע משיטת המדידה עצמה, אשר רק מבצעת קירוב של שינוי המחירים ואינה מתעדכנת בתדירות גבוהה מספיק. כפי שציינתי, חישוב המדידה מבוצע על ידי הכפלת השינוי במחיר המוצר במשקל שלו במדד. אם המחיר עולה, ואנשים צורכים את אותה כמות, הרי שלאורך זמן גם יעלה משקל הרכיב.

השאלה היא כל כמה זמן מעדכנים את המשקלות.

:לשם הדגמה, נניח שבשוק יש רק שני מוצרים - דיור ומזון

  נניח שבשנת 2011 הוציא משק בית 100 ש"ח על מזון, ו - 100 ש"ח על דיור. סה"כ סל ההוצאה של משק בית הוא 200 ש"ח, ומשקל כל מוצר הוא 50%.

נניח שמחיר המזון נשאר קבוע, אבל מחיר הדיור עלה ב - 20%, ובשנת 2012, ההוצאה על דיור היא של 120 ש"ח. עכשיו הסל יעלה 220 ש"ח, או עלייה של 10%.

כדי לחשב את עליית המדד, ניקח את העלייה במחיר הדיור (20%), ונכפיל במשקל הדיור (50%), ונקבל עלייה של 10%, כפי שקיבלנו בחישוב הקודם.

 נניח עתה שהדיור עלה שוב ב - 20%, ובשנת 2013 ההוצאה על דיור היא של 144 ש"ח. סה"כ ההוצאה על סל הצריכה היא עכשיו של 244 ש"ח, וסה"כ העליה מאז שנת 2011 היא של 22%.

  אם, לעומת זאת נבצע את חישוב המדד לפי משקלות, ללא עדכון משקל הדיור בשנת 2011, הרי  שבשנת 2012 נקבל עליה נוספת של 10%. כאשר נשקלל את העליה בשתי השנים יחד נקבל עליה של 21%.

חדי העין יבחינו שחישוב המדד העריך את עליית המחירים ב - 1% פחות מהעלייה בפועל. הסיבה היא אי עדכון המשקלות במדד בשנת 2011.

באופן מפתיע (או שלא), זוהי שיטת חישוב המדד בישראל. מרכיב הדיור במדד מורכב גם הוא מתת מרכיבים (שכירות, דירות בבעלות, מיסים ועוד). את משקלות הרכיבים מעדכנים אחת לשנתיים, וגם את זה עושים באיחור. זו לא אמורה להיות בעיה במצב שבו המחירים משתנים כלפי מעלה ומטה לאורך זמן, כי העליות במשקל יתקזזו עם הירידות במשקל, אבל בתקופה קצרה של עליות מחיר מהירות (או ירידות מחיר מהירות) ועקביות, יווצר פער בין משקל המדד בחישוב למשקל האמיתי בסל המוצרים.

בישראל, למשל, היו עליות מהירות בין השנים 2009 ל - 2011, חלקן נאמדו ב - 20% בחלק מהשנים. עלייה כזו תייצר פער גדול במדידת האינפלציה, וכפי הנראה, זה המצב שנוצר.

בישראל יש השפעה גדולה מאוד למדד המחירים לצרכן. הלוואות, מחירים, משכורות ועוד צמודים אליו. לכן, מפתיע שיש פער כזה במדידה שאינו מוסבר ומתוקן על-ידי הלמ"ס.

כפי שציינתי בתחילת הפוסט, אני קצת תוהה על העובדה הזו. ייתכן הסבר אחר שלא חשבתי עליו, או שהמדד מתחשב בנתונים נוספים שלא לקחתי בחשבון.

 אשמח אם תפיצו את הפוסט (לייקים ושיירים), ותעירו בתגובות על דעתכם אבל כפי הנראה יש פה בעיה אמיתית שמצטברת לאורך זמן.

לאחר פרסום הפוסט התקבלה התגובה הבאה מהלמ"ס, דרך העיתונאי שאול אמסטרדמסקי:

אני שמח שפניתי לבדוק איתנו את ההסבר לפערים.
הנתונים שצויינו ע"י רון אודות ההוצאות על דיור נכונים. השימוש בנתונים אינו נכון
המתמטיקה שיש לעשות היא:
בשנת 2006: סך ההוצאות לתצרוכת / דיור = 2,378/11,133 ≈ 21%
בשנת 2011: סך ההוצאות לתצרוכת / דיור = 3,501/13,967 ≈ 25%
כלומר, אם מסתכלים על ההוצאה היחסית של דיור מסך ההוצאות על התצרוכת
 מגלים שהשינוי באחוז ההוצאה (שהוא הרלוונטי בבניית המשקלות)
 גדל באופן מתון יותר (19%) מהשינוי בשקלים על דיור.
אני מתעלם מההסבר של שימוש דו-שנתי בנתוני ההוצאות
 והקידום שאנו עושים לנתוני הסקר האחרון, כי עיקר ההסבר לפער
 נובע מההתעלמות של רון מההוצאה באחוזים של דיור
 מסך הוצאות התצרוכת.
ניתן לחסוך את החישובים אם משתמשים בלוח 1.2 (מצ"ב).

אני שמח שהגיעה תגובה. אני לא כל-כך בטוח איך היא עונה על השאלה. משקל הדיור בסל הצריכה אכן השתנה באופן מתון יותר מהשינוי בשקלים על דיור. המשמעות היא שהציבור הסיט יותר כספים לצריכה של מוצרים אחרים תחת מגבלת התקציב שלו, ושכפי הנראה הביקוש לדיור פחות קשיח מביקוש למזון (נניח).

השאלה היא איך ייתכן שרכיב הדיור בפני עצמו, ללא התחשבות בשאר המדד, צמח רק ב - 32% בעוד העלות למשק בית באותו הרכיב צמחה ב - 47%. כלומר לפני ההכפלה במשקל במדד, מתקבל שינוי קטן יותר ממה שצפוי.

על פנסיה ודיסאינפורמציה

לפני כחודש כתבתי באיזה סטטוס פייסבוקי שאולי מדי פעם אנתח כתבה כלכלית, תוך כדי הסבר על מושגים שונים בכלכלה.

הרעיון נבע מהעובדה שבמקרים רבות נוטות כתבות לבחור השקפת עולם, ולאחר מכן להציג את הנתונים בצורה שיתאימו לכך. במקרים "קשים" קצת יותר, כתבים מצטטים הודעות לעיתונות ללא אימות הנתונים או מבט ביקורתי על הניתוח. בקיצור, משתמשים בסטטיסטיקה בצורה מוטעית או מטעה.

להפתעתי, לא מעט אנשים אמרו שישמחו לקרוא ניתוחים כאלה, ולכן הפעם אתחיל בנושא משעמם אך חשוב - פנסיה. ספציפית, אתמקד בניתוח ההשוואה בין קרנות הפנסיה הותיקות (שמנוהלות ע"י המדינה אחרי שהולאמו בשל גרעונות עצומים), לבין קרנות הפנסיה החדשות שמתנהלות ב"שוק החופשי".

את הכתבה, שכתבה מירב ארלוזורוב מדה-מרקר ניתן לקרוא כאן: "כך הפכה קרן ממשלתית לקרן המצליחה ביותר"

ואת תמצית הכתבה ניתן להבין מהכותרת - קרן "עמיתים" שהיא הקרן הממשלתית שמנהלת את כל קרנות הפנסיה הותיקות שבגרעונות היא המצליחה ביותר בשנים האחרונות. הסיבה המרכזית, לפי הכתבת: "תחת זאת, ניהול ההשקעות בעמיתים, וזהו סוד ההצלחה החשוב ביותר שלה, מתמקד בהנבת תשואות ארוכות טווח."

נשמע טוב, לא? יש אפילו גרף מרשים:

(מתוך אתר דה-מרקר)

כמעט 15% יותר תשואה על פני 4.5 שנים זה הבדל דרמטי. אם מחשבים שאנשים חוסכים לפנסיה כ - 40 שנים, נקבל הבדל של יותר מ - 100%!

ויש גם סטטוס פייסבוק שגרם להתפתחות דיון ער, מבית מדרשו של דובי קננגיסר, דוקטורנט למדעי המדינה, כותב בחסד ואפילו רץ לכנסת, שאני מאוד ממליץ על הבלוג שלו "לא שומעים".

תחילתו של דיון ער בפייסבוק על קפיטליזם, סוציאליזם, וכל מיני עיזמים אחרים.

הבעיה העיקרית שנובעת מהכתבה היא העובדה שמשווים בה תפוחים לתפוזים. זה נשמע  כמעט אותו הדבר (בשניהם יש את המילה "תפוח" או את השם "פנסיה"), אבל מבפנים הם שונים לגמרי.

קצת רקע - מה זו קרן פנסיה? הרעיון יחסית פשוט - אנשים עובדים וחוסכים כסף במהלך שנות העבודה שלהם ב"קרן" עד לגיל פרישה, וכשהם מגיעים לגיל פרישה, הקרן משלמת להם קצבה חודשית עד ליום מותם.

הרבה מאוד שנים (עד שנת 1994) עובדים בישראל חסכו לפנסיה הרבה פחות ממה שהיו צריכים לחסוך בפועל, אך היו זכאים להטבות כאילו חסכו סכומים גדולים. היו כל מיני נוסחאות, וחישובים, אבל העקרון הוא פשוט - אנשים הפרישו מעט כספים לפנסיה, וקיבלו פנסיה גבוהה יותר ממה שחסכו. מה קורה כשמוציאים יותר ממה שמכניסים? נכנסים לאוברדרפט.

איך קוראים לאוברדרפט של ארגון או ממשלה? "גרעון". זו מילה יפה לתאר "חיים מעבר ליכולת הכלכלית".

בכל מקרה, בשנת 1994 (או קצת לפני כן), הפסיקו לקבל עובדים חדשים לקרנות הותיקות, והקימו את הקרנות החדשות. הקרנות החדשות עובדות בשיטה שונה (פנסיה צוברת מסוג defined contribution), והן מתנהלות ב"שוק החופשי". מעבר לכך, בשנת 2003 המצב היה כל-כך גרוע בקרנות הותיקות שמדינת ישראל ביצעה כמה פעולות:

1. היא הפקיעה את הניהול מהקרנות הותיקות והקימה גוף שמכונה "עמיתים" ומנהל את הכספים בצורה מקצועית.

2. היא העלתה את גיל הפרישה, מה שבפועל אומר שאנשים צריכים לחסוך יותר (כי הם עובדים יותר), ולקבל פחות שנים קצבה.

3. והכי חשוב - היא נתנה רשת הגנה לקרנות הגרעוניות בשתי צורות. המדינה משלמת כל שנה הרבה מאוד כסף לקרנות הגרעוניות בדמות סובסידיה. כמה כסף? ההתחייבות היא ל - 132 מיליארד שקל (במחירי שנת 2011) על פני די הרבה שנים. בשנת 2011 שילמה הממשלה כ - 3.5 מיליארד שקל כחלק מההתחייבות הזו.

4. בנוסף לכך, המדינה גם מבטיחה את התשואה על ההשקעות של הקרן בדמות משהו שנקרא "אג"ח מיועדות". אג"ח הוא התחייבות של ארגון כלשהו (נניח הממשלה) לשלם ריבית על הלוואה שהארגון לקח. במקרה שלנו, מדינת ישראל לוקחת הלוואה מקרנות הפנסיה הותיקות, ומשלמת להן ריבית צמודה למדד של 5.5%. לקרנות הלא ותיקות, המדינה משלמת ריבית נמוכה יותר של 4.8%. בעתיד, הדבר יהיה דומה לקרנות הותיקות, אבל כיום הן עדיין מרוויחות מתנאים מועדפים.

לא הייתם שמחים לקבל מהבנק שלכם ריבית מובטחת צמודה למדד של 4.8%? שזה אומר משהו כמו 7%-8% אחרי אינפלציה? אני הייתי שמח. ומעבר לכך, אם הייתם עושים השקעה גרועה, לא הייתם שמחים שהמדינה תפצה אתכם על הטעות? גם אני.

וכאן טמונה עצם ההשוואה הקלוקלת - מדינת ישראל מבטיחה לקרן הפנסיה שבניהולה את התשואה. לדעתי זה רעיון מצוין. אני לא חושב שהאזרחים צריכים לראות את החסכון שלכם מתנדנד בפראיות.

אלא מה? מאיפה משולמת הריבית הזו ורשת ההגנה הזו? היא משולמת מהכספים שהמדינה מכניסה. מאיפה המדינה מכניסה כספים? רק ממקור אחד - ממיסים.

ובפועל, בשנת 2011 לקחו כ - 5.2 מיליארד שקל ושילמו אותם במתנה ל"עמיתים". עבור התחייבויות קלוקלות מהעבר, ובמקום להשקיע את הכספים בתשתית, או בחינוך, או בהורדת מיסים או במשהו.

על מנת להוסיף חטא על פשע, הכתבה מבצעת מצד אחד השוואה של תשואה על פני 4.5 שנים, ומצד שני טוענת שהקרן משקיעה "לטווח הארוך". 4.5 שנים, כשחוסך ממוצע חוסך לפנסיה כ - 40 שנה, זה לא בדיוק "טווח ארוך". ולסיום, עושים שימוש בנתונים כדי להשוות את ה"שוק החופשי" לקרן ממשלתית. אני אמנם לא חסיד גדול של הסברי ה"שוק החופשי" כפתרון לכל בעיה, אבל שוק הפנסיה בארץ הוא מאוד רחוק מ"חופשי". המבחן הוא יחסית פשוט - האם אתם יכולים להקים לעצמכם קרן פנסיה? לא ממש, או עם הרבה מגבלות. לכן הוא לא ממש חופשי.

אז הנה שתי השוואות לשיפוטכם:

הראשונה משווה את התשואה הכוללת של קרנות הפנסיה  בין השנים 2003-2011, החל מהתקופה בה המדינה החלה לנהל את "עמיתים".

מקורות נתונים: פנסיה-נט ודוחות כספיים של "עמיתים"

ניתן לראות כי עמיתים, קרן הפנסיה בניהול ממשלתי, השיגה תשואה עדיפה משמעותית מהקרן הגדולה הבאה ברשימה. בפועל מדובר בתשואה של כ - 108% לעמיתים, לעומת 96% למקפת, הבאה ברשימה. זוהי תשואה ברוטו - לפני שהורדנו את דמי הניהול. מכיוון שדמי הניהול של עמיתים נמוכים מאוד, ואילו הקרנות החדשות מנסות להשיג רווח גבוה יותר, עמיתים בפועל עדיפה מאוד לחברים בה. עד כאן, הדבר דווקא מחזק את הנתונים בכתבה - הקרן הסולידית הממשלתית היא אכן טובה יותר.

אבל רק כדי להיות בטוחים, נסתכל על איך השתנו התשואות לאורך אותן 9 שנים:

מקורות נתונים: פנסיה-נט ודוחות כספיים של "עמיתים"

ניתן לראות שבשנותיה הראשונות (בערך עד שנת 2007) קרן עמיתים לא השיגה את הקרנות האחרות, ואף פיגרה אחריהן. מתי הגיעה הקפיצה הגדולה? במשבר הכלכלי שהחל ב - 2008. גם אז, ניתן לראות, שאם נסתכל החל משנת 2009, נראה שהקרנות החדשות משיגות את קרן "עמיתים" או שוות אליה. בקיצור, הבחירה של העיתון או הקרן להראות נתונים החל משנת 2008 מטעה במקצת.

ועדיין, גם לאורך זמן, קרן "עמיתים" טובה, יותר, הלא כן? כאן הכל תלוי במה משווים למה. מכיוון שלקרן עמיתים יש הטבות מהמדינה, איך באמת אפשר לדעת האם המנהלים בה משקיעים טובים יותר או לא?

כמו שכתבתי, לקרנות יש מה שנקרא "אג"ח מיודעות", כלומר מעין חסכון אצל המדינה שנותן להן ריבית קבועה, מובטחת וחסרת סיכון, כל עוד המדינה מחזירה את חובותיה. וכל עוד יש מיסים, ואזרחים, היא הרי תחזיר אותם. בערך 30% מכספי הקרן או יותר מושקעים באג"ח כזה, ושאר הכסף נקרא "השקעות חופשיות". לצערי, לא מצאתי פירוט התשואה של ההשקעות החופשיות של "עמיתים". לכן ביצעתי השוואה בין ההשקעות החופשיות של הקרנות החדשות לתשואה המלאה של עמיתים. זה לא מדויק, אבל זה מעניין:

מקורות נתונים: פנסיה-נט ודוחות כספיים של "עמיתים"

הופה! התמונה התהפכה - קרן "מקפת החדשה" מובילה עם תשואה של 112%, ואילו עמיתים השיגה תשואה נמוכה יותר. מצד שני, ניתן לראות כי בשנות משבר, עמיתים נותרה יציבה (ייתכן בשל השקעות סולידיות, ייתכן בשל תמיכה ממשלתית. קצת קשה לומר), ואילו הקרנות האחרות התנדנדו בפראיות.

המסקנה שלי היא כזו:

1. להציג נתוני תשואה על 4.5 שנים להוכחת נצחון של שיטה אחת על אחרת, ולטעון שהכל נובע משיקולי טווח ארוך כשבתקופה הזו יש משבר כלכלי חזק ונדיר זה ניתוח מגמתי, שניתן ללמוד ממנו מעט.

2. לחוסכים לטווח קצר (מי שנמצא לפני פרישה, או בגיל 50 ונשארו לו רק 15-20 שנה לחסכון), כנראה כדאי לעבור למסלול סולידי יותר, או לקרן סולידית יותר. אלא מה? מדינת ישראל מתכננת בכל מקרה לעבור למודל כזה שיכריח את כל הקרנות החדשות לבצע זאת. המודל, המכונה ה"מודל הצ'יליאני" כנראה יראה שגם בשוק הפרטי משיגים תשואות סולידיות לטווח קצר אם רוצים.

3. לחוסכים צעירים לטווח ארוך, ומי שלא בדיוק מובטחת להם תשואה מהמדינה, כנראה שעדיפות הקרנות החדשות. אבל קשה לחזות את העתיד.

4. אם אתם רוצים תמיכה מהמדינה, כדאי להבין שמדובר בויתור על השקעה הדברים חשובים כמו חינוך, תשתית, ופיתוח. סה"כ נותנים לאנשים ריבית היום, על חשבון המיסים שהם משלמים היום, כדי שיחיו ממנה אח"כ. זו לא בדיוק השיטה הכלכלית הכי יעילה.

ולסיום, הערה קטנה אחת על הקרנות הותיקות: כדי לאסוף את הנתונים לפוסט הזה, הייתי צריך לחפור בדוחות הכספיים של "עמיתים". כמו כל דבר "ממשלתי", שקיפות לא בדיוק מאפיינת את הקרנות האלה. הן שינו את שיטת חישוב התשואות מספר פעמים, לא ברור מה היה  בהן לפני שנת 2003, ועבור קרן קג"מ שמוצגת בכתבה לא מצאתי תשואות ללפני שנת 2008, ולכן הצגתי את התשואות של מבטחים הותיקה. לקרנות החדשות המידע זמין, ומוצג בצורה פשוטה באתר "פנסיה-נט" של משרד האוצר, וניתן לראות שם את רמת הסיכון, חלוקת ההשקעות וכו'.

אם רוצים לעשות השוואה רצינית בין ניהול ממשלתי לניהול פרטי, נראה לי שכדאי שהמנהלים הממשלתיים יתחילו להחיל על עצמם את דרישות השקיפות שיש להם מהקרנות הפרטיות...

פרילנסרים? כמה באמת אתם מרוויחים?

לאחרונה אני שומע שוב ושוב טענות על יחסי העבודה בישראל בין חברות לעצמאים. בין עובדים למעסיקים תמיד שמעתי תלונות. ועל היחס לעובדי קבלן אין צורך לספר עוד.

(אבל הנה סיפור קצר - במקום העבודה הקודם שלי, הייתי לתקופה אחראי על אנשי תמיכת המחשבים שהיו מועסקים במיקור חוץ. אנשי התמיכה התחלפו חדשות לבקרים. כששאלתי אותם "מדוע אתם עוברים, לא טוב לכם כאן?", ציינו שאינם מקבלים תשלום על שעות נוספות ותנאים נוספים על פי החוק, והם עוברים למקומות עם תנאים טובים יותר. כשבדקתי את החשבוניות שחברת מיקור החוץ הגישה לנו, התברר שהחברה כמובן חייבה אותנו עבור שעות נוספות לפי החוק, אך בדיעבד שמרה את הכספים לעצמה. הייתי בשוק. שיחת איום קצרה למנהל הלקוח שלנו בחברת מיקור החוץ פתרה את הבעיה לעתיד, ועדיין, הופתעתי מאוד מהמעשה עצמו, שכמובן גם הפר את החוזה איתנו).

אבל עצמאים? על מה הם מתלוננים? הרי הם בחרו שלא להיות שכירים - לא כך?

ואז נחשפתי לשתי תופעות. אחת מעניינת, ואחת עצובה.

התופעה הראשונה היא שקבוצה (לא קטנה) של עצמאים מעדיפה להקרא פרילנסרים. כביכול רוצים לומר ששימוש במילה אנגלית מבדיל אותם מעצמאים "רגילים". מכיוון שבמקור האנגלי פרילנסרים הם "שכירי חרב", אולי התיאור מדויק. הפרילנסרים טוענים שהחוק בישראל מקפח אותם, אפילו יותר מעצמאים "רגילים".

הנה דוגמא לתלונה ששמעתי לא מעט - פרילנסרים משלמים דמי ביטוח לאומי, אך אינם זכאים לימי חופשה או לימי מחלה, בעוד שכירים כן זכאים להם.

לפני שאמשיך, אציין שגם לעובדים שכירים הביטוח הלאומי אינו משלם על ימי מחלה או על ימי חופשה - אלו עלויות שעל פי החוק המעסיקים סופגים אותן. בפועל, המעסיקים משלמים בעצמם על ימי חופשה ומחלה, אפילו שהעובדים אינם מכניסים כספים בימים כאלו. מכיוון שפרילנסרים, ע"פ החוק, מעסיקים את עצמם, הרי שעליהם לספוג בעצמם את עלויות החופשה והמחלה, כמו כל שאר המעסיקים.

כשהעמקתי טיפה, נחפשתי לתעשייה שלמה (בעיקר במקצועות הקשורים לתקשורת ופרסום) שאינה מוכנה להעסיק עובדים. חלק גדול מהעובדים בה מועסקים כעצמאים לפי פרוייקטים, אע"פ שיש להם מקור הכנסה אחד בד"כ, ומעסיק יחיד אשר הם נמצאים במשרדיו ועובדים בהם במשרה רגילה ומלאה.

כששאלתי: "אז למה הם לא רוצים להיות שכירים?"

נעניתי: "הם היו שמחים, פשוט לא מוכנים לשכור אותם כשכירים כדי לא לשלם את כל ההטבות הסוציאליות".

עצוב מאוד. הרי עצמאי ללא עובדים, שאינו בעלים של מקום עסק אלא רק מועסק במקום יחיד שאינו שייך לו, תלוי באותו מעסיק לחלוטין. אם המעסיק יפשוט רגל, או יחליט להפסיק את החוזה (לפטרו), אותו פרילנסר יידרש למצוא עבודה אחרת. לא מדובר בעצמאי דוגמת שיפוצניק, שמנהל מספר פרוייקטים ועובר ממקום עבודה למקום עבודה לפי פרוייקט.

(עברתי ללשון זכר יחיד. יותר קל לי. עם הקוראות, סליחה).

מתברר שאפילו יש הצעת חוק שאמורה לטפל בפרילנסרים מסוג זה, הצעת חוק המשתתף החופשי. ההצעה פשוטה, ומחילה את חוקי השכירים הרגילים על עצמאים שמקבלים 75% מהכנסתם ממקור יחיד. היא הועלתה בשנת 2009. כשנתיים לפני תחילת המחאה החברתית. מעניין מה עשו איתה חברי הכנסת מאז...חוק דומה קיים בכמה מדינות בארה"ב (מסצ'וסטס היא דוגמא), ובעולם.

 אז למה אני כותב את הפוסט הזה? כרגיל, אותי קצת מעניינים המספרים. יש לי תחושה שפרילנסרים רבים לא יודעים כמה עולה בפועל להעסיק עובד בישראל. ולכן, אם מציעים להם שכר של 50 ש"ח לשעה (כמעט פי שניים וחצי משכר המינימום), הם חושבים ששכרם גבוה ולכן הכנסתם יכולה לאפשר רמת מחייה גבוהה. אני מעוניין לעזור לאנשים לבצע השוואה - אם מציעים לכם לעבוד כפרילנסר, מה השכר שאתם צריכים לבקש, כדי שתוכלו לחיות כמו שכיר בשכר דומה?

לכן ביצעתי שני חישובים. הראשון הוא כמה שעות בפועל עובד שכיר ישראלי רגיל במשרה מלאה. על-פי המספרים "על הנייר", חודש עבודה מכיל 186 שעות. או 2,232 שעות בשנה.

נשמע הרבה, לא? בארה"ב, למשל, מדברים על 2,080 שעות בשנה.

אבל בפועל, לאחר הורדת ימי חגים וערבי חג (בהנחה שיוצאים באמצע השבוע), ימי חופשה על פי החוק (10 ימים מינימום, אפילו שבפועל הרבה שכירים מקבלים יותר) וימי מחלה (7 ימים בממוצע בישראל), שעות העבודה יורדות ל - 1,978 שעות בשנה. כמעט חודש וחצי עבודה פחות, או סה"כ 165 שעות וקצת בחודש.

החישוב השני שביצעתי, הוא לחשב את עלות המעביד לשכיר בישראל. עלות המעביד היא כמות הכסף שהמעסיק משלם בפועל, ולא רק את המשכורת. היא כוללת את ההפרשה לפנסיה, ותוספת לביטוח לאומי, וביטוחים, ועוד עלויות נוספות.

בטבלה הבאה, אני משווה את השכר לשעה שמקבל שכיר "על הנייר" (מה שיופיע לו בתלוש המשכורת), ואת השכר לשעת עבודה שמשלם המעסיק בפועל.

פרילנסר צריך לקרוא את הטבלה מהכיוון השני - אם הוא מרוויח שכר של 37.85 ש"ח לשעה, למשל, הרי שבפועל היו משלמים לו שכר של 28.71 לשעה אם היה שכיר.

מסתתרת כאן גם המלצה חשובה - אם מציעים לכם שכר נמוך מ - 29.04 ש"ח לשעה, בפועל מציעים לכם פחות משכר מינימום. עדיף שתמצאו עבודה אחרת בשכר מינימום, ובפועל תרוויחו יותר עבור אותה כמות עבודה.

ברוטו לחודש של שכיר (ש"ח)  שכר לשעה "על הנייר" (ש"ח) שכר לשעה בפועל - שכר של פרילנסר מקביל (ש"ח)
שכר מינימום  4,100  22.04  29.04
שכר חציוני 5,340 28.71 37.85
שכר ממוצע 9,121 49.04 70.58

בחישובי השכר כללתי הפרשות לפנסיה, פיצויי פיטורין, ביטוח לאומי ואכ"ע. הפרשות לקרן השתלמות נכללו רק עבור השכר הממוצע. המספרים הם מאתר הלמ"ס, פרט להערכת שכר החציוני, אשר הגיע מכתבת עיתון. לא כללתי הוצאות נוספות של עצמאים (דוח מס שנתי וכו'), והוצאות של מעסיקים (שכירות וכו'), ואת העובדה שעצמאים יכולים לנכות הוצאות מוכרות. הנחתי שאלו דומות לשני הצדדים, מכיוון שהפרילנסר נמצא בבית העסק של המעסיק.

אם לדוגמא, מציעים לכם להיות פרילנסרים בשכר של 35 ש"ח לשעה, ואתם רוצים להגיע לתנאים של שכיר (כולל חופשות, מחלה וכו'), תהיו מודעים לעובדה שאתם תרוויחו בפועל פחות מהשכר החציוני במשק - יותר מחצי מהאוכלוסיה מרוויחה יותר מכם.

על מנת לעשות את ההשוואה קלה, כללתי גם נתונים על השכר החודשי בחודש רגיל:

ברוטו לחודש של שכיר (ש"ח) עלות שכר - מקביל לפרילנסר הפרש
שכר מינימום  4,100 4,788  31.76%
שכר חציוני 5,340 6,240  31.84%
שכר ממוצע 9,121 11,660 44.23%

אם אתם פרילנסרים, ומוציאים כל חודש חשבוניות בפחות מ - 11,660 ש"ח, אתם מרוויחים פחות משכיר שמרוויח שכר ממוצע במשק. רצוי לוודא את המשמעות לפני שמחליטים לקבל עבודה כפרילנסר, או בוחרים מקצוע שדרך העסקה בו היא כזו.

הנה טענה ששמעתי רבות - אני שכיר, המעסיק שלי גובה על העבודה שלי 100 ש"ח לשעה, אבל משלם לי בפועל 30 ש"ח. אני אהפוך לפרילנסר וארוויח הרבה יותר. אז כמו שהראיתי למעלה, המעסיק בפועל משלם 40 ש"ח לשעה (ולא 30). תוסיפו לכך את ההוצאות הנוספות שיש לו (שכירות, תלושי משכורת, רו"ח, ציוד משרדי, חשמל, מים וכו'), וכנראה שהוא משלם לכם קרוב ל - 50 ש"ח לשעה או יותר. מכיוון שיש גם זמן של אנשי מכירות שמושקע בהשגת הפרוייקטים, ויש לקוחות שלא משלמים, וגם המעסיק עצמו רוצה להרוויח כסף מהעסק,  וייתכן מצב שבו לא תהיה עבודה, ועדיין השכירים יקבלו משכורת, הרי שבפועל כנראה שהנכם מקבלים חלק משמעותי מההכנסה של המעסיק עבור עבודתכם. אם זה לא המצב, בקשו העלאה בשכר - לפעמים זה קל יותר.

מה הפתרון? פרט להעברת החוק המוזכר, לדעתי פרילנסרים צריכים להקים חברות, או להיות מועסקים כשכירים של עוסק מורשה.

למשל - קבוצה של אנשים שעובדים במקום אחד מתאגדים ומקימים חברה, אשר מנפיקה את החשבוניות למעסיק גובה ממנו כספים ומחלקת תלושי משכורת. יהיו לכך עלויות נוספות, אבל החל מ - 10 עובדים ומעלה (לערך), העלויות הממוצעות לעובד יהיו דומות לעלות של פרילנסר או נמוכות מכך. אפשרות אחרת היא לבחור את אחד הפרילנסרים בחבורה שהוא עוסק מורשה (ולצערו יוותר על ההטבות כשכיר), והוא יעסיק את השאר כשכירים, ינפיק להם תלושי משכורת,  וינפיק חשבוניות למעסיק. בפועל, הפרילנסרים מתאגדים והופכים לעובדי קבלן, כאשר הקבלן הוא הם עצמם.

הבעיה היחידה היא שאותם הפרילנסרים יצטרכו להתרגל למציאות המרה - אם לחברה ייכנסו 6240 ש"ח לעובד, הם יקבלו שכר ברוטו של 5340 ש"ח, ושכר נטו של 4,872 ש"ח. זו העלות האמיתית של ההטבות הסוציאליות.

מהומה על לא מאומה?

רון: רגע, הפעם זו מחאה לצורך מחאה?

ידידה: לא, יש מטרות מאוד ממוקדות. הבנקים.

רון: מה רוצים מהבנקים?

ידידה: שיפסיקו לעשוק את כולם בעמלות וריביות. כמו שקרה בסלולר.

רון: על איזה עמלות וריביות מדובר? הרי סתם חשבון בנק עולה בערך 15 ש"ח לחודש. שזה לא מעט, אבל לא בדיוק עושק.

ידידה: אין לך מושג, אתה שחי בניכר ומנותק. חשבון בנק גובה הרבה יותר עמלות מזה, והריביות מטורפות.

(רון מתעדכן בפייסבוק ודואג לכמה חברים שלו שחושבים שלפרוץ לסניף בנק זה ממש לא בעייתי, זה הרי מגיע לבנק).

ואז, קראתי את הכתבה הזו:

המחאה מסמנת מטרה: נמאס להיות פראיירים של הבנקים

למי שקורא את הפוסט הזה, אני אתמצת את הכתבה - מתואר בה מנהיג מחאה, שהציב דרישות "לוחמניות". דוגמא אחת היא שהבנקים לא ייגבו ריבית שערורייתית, ויתנו הלוואה של 100,000 ש"ח, בריבית של פריים +5% לכל היותר.

מייד כשקראתי את הדרישה, לא הבנתי על מה המהומה. ריבית של פריים + 5% היא ריבית מטורפת. בישראל ריבית הפריים היום היא 4% לשנה. אז הדרישה היא לריבית נמוכה מ - 9% לשנה? זה הכל? משהו פה לא סביר.

אז פתחתי את אתר בנק ישראל. בעמוד ("המרתק") של ריביות שונות במשק.

ובו מתברר שהריבית הממוצעת במשק על הלוואות בישראל ב - 2012 היא בערך 5.32%. פחות מ - 2% מעל הפריים. הרבה יותר טוב מהדרישות שמוצגות בכתבה.

לא ברור האם הנתון כולל ריבית על משכנתאות, אבל גם אם כן, ברור שהריבית על השאר נמוכה יחסית.

על מה הריבית ה"גבוהה"? על יתרת חובה בחשבון. ריבית של 10.46%.

בעברית - מי שחי באוברדרפט, ולא מחזיר את החובות שלו, משלם ריבית גבוהה.

אבל זו ריבית על אשראי ועל אוברדרפט. לא על הלוואות. יש סיכוי (גבוה) שאנשים לא יחזירו את הכספים לעולם, ובאופן כללי, בשום מקום בעולם לא נותנים ריבית נמוכה כל-כך למי שלא מחזיר את החובות שלו אלא רק מגלגל אותם.

הדרישה השנייה המעניית היא הלוואה של 100,000 ש"ח. נטו. כלומר שכר שנתי של משק בית ממוצע בישראל, בערך.

זו הלוואה די גדולה. פרט לקניית רכב (שאותו אפשר לשעבד כדי להוריד את הריבית של ההלוואה), או לימודים (להם ניתנות ריביות נמוכות גם כך) כל שאר מטרות ההלוואה שאני מצליח לחשוב עליהן (שיפוץ, חתונה, חופשה וכו') הם לא דברים שיכולים להגדיל את ההכנסה. הסיכוי שלא יוחזרו גבוה, ולכן הריבית עליהן גבוהה.

האם הריביות בישראל גבוהות? נהוג לבדוק את מה שנקרא "מרווח הריבית", ההפרש בין הריבית שהבנק נותן לכספים שמפקידים אצלו לבין כספים שהוא מלווה.

בארה"ב, מדינה תחרותית שאוהבת לתת אשראי, מרווח הריבית הוא של
3.45%.

בישראל - המרווח הוא 2.43%.

במילים אחרות - עדיף לקחת הלוואות ואשראי בישראל. פרט למשכנתאות, זה נכון כמעט בכל תחום.

בישראל, כמובן, הריבית המקסימלית גם מוגבלת בחוק (עד פעמיים ורבע הריבית הממוצעת במשק). זו גם ריבית נמוכה יחסית, בהתחשב שגובים אותה ממי שנמצאים בסיכום גבוה לאי החזר הלוואות.

בקשר לעמלות הבנקים - ב - 2007 ביצעו מהפכה יחסית רצינית בתחום. עלות חשבון עו"ש רגיל היום היא כ - 15 ש"ח בחודש. בלי הטבות וקומבינות והתמקחויות (שניתן לבצע). עלות כרטיס אשראי חודשית היא כ - 13 ש"ח. גם על כך יש הנחות, הטבות, מועדונים וקומבינות.

בבדיקה מדגמית של דוחות בנק הפועלים, נראה שמשק בית בישראל (זו הערכה, בנק פועלים לא מפרסם את מספר הלקוחות שלו) מוציא בפועל כ - 550 ש"ח בשנה על עמלות וכ - 550 ש"ח בשנה על כרטיסי אשראי.

כלומר בערך פי שלושה מהתעריף. למה? לא ברור. אם לא דיברתם על הבנק שלכם על עמלות או עברתם בנק ב - 3 השנים האחרונות, כנראה שזו הסיבה. פשוט תחליפו, והעלות תרד מייד.

המסקנה שלי? עדיף להכנס לאוברדרפט בישראל, כי בכל מקום אחר בעולם זה יעלה יותר.

אני בטוח שהבנק יישמח לתת למי שיבקשו שירות אם ייכנסו בדלת, ולא דרך החלון.

סוגרים את החודש, או לא?

במהלך הקיץ האחרון, תוך כדי ההפגנות, ההמולה והמחאה, הפצתי סקר קצר בנוגע ליוקר המחיה בישראל דרך פייסבוק. לקח לי לא מעט זמן להגיע לטפל בתוצאות, אבל הזמן הגיע.

את הסקר הפצתי בגלל דיון (די נוקב) שהתפתח בקרב חלק ממכריי, וכמה שאינם ממכריי, בנוגע לשאלה הפשוטה - האם החיים בחוב (אוברדרפט) בישראל הם מחוייבי המציאות ממי שרוצה לחיות ברמת חיים סבירה, או האם כל אותם אנשים שמעלים טרוניות על יוקר המחיה הם פשוט "מפונקים" או "בכיינים".

מהצד השני, חזרה ועלתה המילה "סגפנות", ולא בהקשר חיובי (יש לה הקשר חיובי?). חלק גדול ממכריי טען שאין שום סיבה לאדם מהמעמד הבינוני לחיות בסגפנות על מנת "לגמור את החודש". לא סביר שמשפחות מהעשירונים הגבוהים לא יוכלו להרשות לעצמן רמת חיים בסיסית.

הפוסט הנוכחי יעסוק בסקירה כללית של תוצאות הסקר - מהי ההכנסה וההוצאה הממוצעת של ממלאי הסקר, ו"לאן הולך הכסף". בפוסטים הבאים אתמקד בכמה נושאים חושבים: דיור, מזון, תחבורה וחוב. אולי באחרים, מי יודע. לקח חצי שנה לכתוב את זה...

הפוסט הזה יהיה עמוס במספרים, גרפים וניתוחים. לצערי, אם מדברים על כסף, צריך בסוף גם לספור אותו. הסקר לימד אותי המון על תופעות בחברה הישראלית של היום, אך אני לא בטוח שאצליח לשקף את כל המסקנות האפשריות ממנו. גם יש גבול לאורך של פוסט בנושא. לכן אשתדל לתמצת נתונים ולהציג בעיקר גרפים ומסקנות, במספר פוסטים שעוסקים בנושאים שונים.

היו שתי מסקנות חשובות שמאוד הפתיעו אותי מהסקר, ועלו גם מההערות שאנשים מילאו בסוף:

1. מרבית האנשים מאוד מודעים להוצאות החודשיות הקבועות והשוטפות שלהם. הם עוקבים ואפילו מנסים לחסוך. מצד שני, היו לא מעט שמילוי הסקר עזר להם בפעם הראשונה להבין מהי עלות המחיה שלהם.

2. הבעיה הגדולה היתה בהוצאות נסתרות או לא קבועות. לא הרבה ידעו את עלות החוב שלהם - כלומר כמה כסף הם משלמים על אוברדרפט בחודש, או כמה הוציאו על בגדים או נופש בממוצע, מפני שאלו הוצאות שאינן שוטפות כל שבוע או כל חודש.

אם אתם מעוניינים למלא את הסקר ולהשוות עצמכם לתוצאות שאני מפרסם, אתם מוזמנים לעשות זאת בלינק הזה. הוא אנונימי, והנתונים רק ישמשו לניתוח ולא יימסרו לאף אחד.

הסקר, שהיה קצר יחסית וכלל 40 שאלות (מתוכן כ - 30 שאלות על הכנסות והוצאות), מולא ע"י 300 איש. אני אומר "קצר", כי זמן המילוי היה של כ - 5 דקות.

את ההפצה של הסקר ביצעתי דרך פייסבוק, בקבוצת "ב' זה אוהל", ודרך מספר חברים. הייתה לכך סיבה - רציתי לדגום רווקות, רווקים ומשפחות ללא ילדים בגילאים צעירים יחסית של פחות מ - 35. רציתי להתמקד באנשים התומכים במחאה החברתית, או לפחות מראים בה עניין. הגישה שלי אמרה "אם צעירים ללא ילדים נתקלים בקשיים כלכליים, הרי המצב של הורים חמור כפליים".

המדגם אינו מייצג את אוכלוסיית ישראל כמובן - הוא ממוקד בצעירים, שחיים בעיקר באזור המרכז. אני חושב שדווקא המיקוד הזה הוא מעניין מאוד, כי תוצאות ממוצעות על מדגם ממוקד כל-כך אכן מייצגות את אורח החיים של צעירים באיזור המרכז.

מכיוון שהסקר מכיל הרבה מאוד מידע מעניין, בפוסט הזה אתאר את התוצאות הכלליות של הסקר, ואת האוכלוסיה שהוא דוגם. לאחר ניקוי של שאלונים כפולים ושאלונים עם מידע חלקי, נותרו 284 איש במדגם. הגיל הממוצע של ממלאי הסקר הוא כ - 29 שנים. 105 ציינו שהינם סטודנטים והם בגיל ממוצע של כ - 27.5 שנים. 45% ממלאות הסקר היו נשים. 55% ממלאי הסקר היו גברים.

צבע (או גובה) הכסף

ההכנסה הממוצעת נטו של ממלאי הסקר הייתה 7,870 ש"ח לחודש. זו הכנסה גבוהה יחסית לממוצע בישראל - היא מקבילה להכנסה ברוטו של כ - 10,000 ש"ח לחודש. מכיוון שמרבית ממלאי הסקר גרים באיזור המרכז (על כך בהמשך), והגיעו מחתך אוכלוסיה משכיל יחסית, זוהי תוצאה סבירה. ההוצאה הממוצעת היא 8,613 ש"ח לחודש. גבוהה מההכנסה הממוצעת.

הגרף הבא מתאר את התפלגות ההכנסה נטו החודשית עבור מי שהינם סטודנטים ושאינם סטודנטים:

ניתן לראות מיד מקור ראשון לקשיים ב"סיום החודש" - סטודנטים נאלצים להוציא הרבה מעבר להכנסתם, סכום שבדרך כלל מכניס אותם לחובות, או דורש מהוריהם תמיכה. בסה"כ, ממלאי הסקר נמצאים באוברדרפט תמידי של כ - 800 ש"ח בממוצע, כל חודש.

מעבר לכך, חשוב לציין כי ממוצע ההוצאות חושב כסכום כל התשובות לשאלות השונות בסקר. אם, למשל, לממלאי הסקר יש הוצאה משמעותית שלא נכללה בסקר, או שהם שכחו לציין אותה, היא לא תופיע. הכנסות, מצד שני, קשה לשכוח, מכיוון שהן בדרך-כלל ממקור אחד (עבודה), ומצויינות בפירוש בתלוש המשכורת.

במילים אחרות - כנראה שהאוברדרפט בפועל גבוה יותר. לא נעים.

את התפלגות ההכנסות ניתן לראות בגרף הבא:

המסקנה העיקרית היא שההתפלגות כמעט נורמלית (בצורה מחשידה, יש היאמרו), עם הטייה מסויימת לבעלי שכר גבוה. לכן, חילקתי את ממלאי הסקר לשלוש קבוצות. מי שהכנסתו פחות מ - 5,000 נקראים בעלי הכנסה "נמוכה". מי שהינם בעלי הכנסה בטווח של 5,000 ש"ח עד 10,000 ש"ח לחודש יכונו בעלי הכנסה "בינונית", ומי שהכנסתו מעל 10,000 ש"ח, יכונו בעלי הכנסה גבוהה. מכיוון שאלו הכנסות נטו, בעלי הכנסה "בינונית" הינם בערך בעשירונים ה - 5 עד ה - 9, כלומר מה שאנו מכנים "מעמד הביניים".

כמה זה עולה לי?

באופן די צפוי, ממלאי הסקר מוציאים חלק ניכר מהכנסתם על שלושה סעיפים - מגורים, תחבורה ומזון, כפי שניתן לראות בגרף הבא.

ההוצאה הממוצעת לשכר דירה (או משכנתא) של ממלאי הסקר היא של 2,214 ש"ח לחודש. מכיוון שמרביתם גרים באיזור המרכז (ואפילו באיזור תל-אביב), זוהי הוצאה ממוצעת לאיזור זה.

מעניין לשים לב שמעבר להוצאות שכר הדירה, ישנה הוצאה נוספת של כ - 30% נוספים על ארנונה וחשבונות חשמל, מים וכו'.

בנוגע לאוכל והוצאות מכולת, ניתן לשים לב כי אוכל בחוץ מהווה הוצאה נכבדת אצל בעלי ההכנסה הגבוהה והבינונית. ההוצאה הממוצעת של ממלאי הסקר בתחום זה היא של כ - 500 ש"ח, כלומר כ - 25 ש"ח ליום עבודה.

הוצאות התחבורה, לצערנו, הינן גבוהות ועוברות את סכום 1,000 השקלים לחודש לבעלי ההכנסה הבינונית והגבוהה. זוהי תוצאה ברורה של כשלון התחבורה הציבורית בישראל. הוצאה כה גבוהה בד"כ מעידה על אחזקת רכב, דבר שאמור להחסך ממי שמתגורר בתוך העיר.

לסיום, מעניין לשים לב לסעיף הוצאות שהפתיע אותי מעט - שילוב של הוצאות על פנאי, בילויים, נופש ומתנות. הוצאות נופש, אשר מהוות בעיקר הוצאות על נסיעות לחו"ל, צפויות להיות גבוהות. התוספת העיקרית, להפתעתי, לא הגיעה מהוצאות הנופש. התוספת הגיעה מהוצאה על בילויים (450 ש"ח בממוצע) ועל מתנות (268 ש"ח בממוצע). במילים אחרות (וזו פרשנות שלי), אלכוהול וחתונות. מכיוון שממלאי הסקר הינם בסביבות גילאי 28-29, בעיקר רווקות ורווקים, הם חווים הוצאות נכבדות שקשורות לשמחות מסוגים שונים. אלו הוצאות נכבדות.

יש עוד פרטים רבים בסקר שלא פרסמתי כאן, ואנסה לפרסם בעתיד. יש הבדל מהותי, למשל, בהכנסות והוצאות עצמאים לעומת שכירים. בנוסף, רק לחצי מממלאי הסקר היה אוברדרפט, אך הוא היה בגובה ממוצע של 5,000 ש"ח - סכום שקשה לכסות כאשר ההכנסה קטנה מההוצאה.

לפני סיום, כמה מסקנות:

  1. שכר הדירה, על פניו, אינו נראה גבוה בצורה קיצונית למקובל בעולם. בערים יקרות אחרות נהוג כי שכר הדירה מהווה כרבע עד שליש מההכנסה נטו של אנשים. זהו המצב בתל-אביב, ולהערכתי הוא לא ישתנה. הפתרון הוא מעבר מחוץ לעיר, או בנייה מסיבית של מגורים מסובסדים לאוכלוסיות ספציפיות (סטודנטים למשל).
  2. יש היאמרו כי שכר הדירה המצויין בסקר הינו נמוך מאוד, מכיוון שלא ניתן למצוא דירה במחיר כזה. זהו כמובן החלק בשכר הדירה של ממלאי הסקר. מדובר בעיקר בזוגות, או בשותפים. מי שרוצה לגור לבד נאלץ לשלם, כפי הנראה, סכום כמעט כפול. הפתרון (פרט לפיצול דירות, שלא ממש מיועדות לכך) הוא בניית דירות סטודיו ודירות שני חדרים. מישהו שמע על קבלן שבונה דירות כאלו בשנים האחרונות?
  3. הוצאות התחבורה בישראל הן שערורתיות - ניתן אמנם לקנות כרטיס "חופשי חודשי" בסכום נמוך דרמטית מ - 1,000 ש"ח לחודש, אבל השימוש בו אינו ריאלי אם הוא מצריך נסיעה של שעה וחצי כל יום במרחק של פחות מ - 30 ק"מ. אם במדינות עניות משמעותית מישראל הצליחו לבנות תשתית רכבות מתאימה, למה לא בישראל?
  4. הוצאות המזון הן כנראה הנקודה בה חל שינוי מהותי בחברה הישראלית. אם בעבר "לאכול בחוץ" היה נחשב בילוי או "סיבה למסיבה", כיום מקובל בקרב עובדים רבים לקנות את ארוחת הצהריים ולפעמים את ארוחת הערב מחוץ לבית. בעבר, מקומות עבודה רבים סיפקו ארוחות מוזלות או מסובסדות, ואילו כיום, הן סומכות על מחירי השוק. לכן, עובדים שאינם מקבלים החזרי הוצאות אוכל ממקום העבודה, נאלצים לספוג הוצאות כבדות. זהו לדעתי המקום הראשון בו ניתן לעשות שינוי, ולשפר את המצב. אם משלמים בכל יום 25 ש"ח לסנדביץ' עבש, אולי עדיף להביא אחד טרי מהבית...
  5. בניגוד לביקורת ששמעתי פעמים רבות, הוצאות התקשורת של ממלאי הסקר אינן גבוהות מדי. אמנם סכום של 250 ש"ח לחודש מאפשר כנראה לא מעט, אך חסכון בסכום זה לא ישנה דרמטית את תמונת המצב, ולא מהווה אחוז גבוה מההוצאות הכוללות.
  6. בילויים - צריכת האלכוהול בישראל עלתה דרמטית בשנים האחרונות. היום מקובל לצאת לפאב ולשתות, או לשתות בירה או יין בארוחת ערב. מכאן משתמע שהשוק צמח והביקוש גדל. בעבר הסבירו את מחירי האלכוהול הגבוהים בישראל בגודל השוק הקטן ובמכסי היבוא. כיום יש ייצור מקומי גדול של בירה ויין (חלקם אפילו איכותיים), אך מחירם שערורייתי - בד"כ פי שניים עד שלושה ממוצר מקביל בעולם. לדעתי, מחאה חברתית צריכה להתחיל גם בתחום הזה - יצרן בירה מקומי ופאב מקומי לא צריכים לנצל את הלקוחות שלהם.

אני אשמח לתגובות על הפוסט הזה. אשתדל לפרסם כמה ניתוחים מעניינים נוספים בעתיד.

Motorola NVG510 help page for AT&T U-Verse users

This page is intended to help users of the Motorola NVG510 Modem/Router identify and solve some issues that I (and others) have encountered.

It has a list of questions and answers to the most common problems after the intro part.

Given I cannot longer attend to specific user requests, I suggest using Jordan's app to solve most of your problems quickly. It's free, and Jordan is there to provide support and answer questions in case of problems. I do suggest you consider donating to Jordan for his work.

You can also read more details in this blog post.

Intro

The two most common problems are:

  1. Webpages do not load fully. This problem will happen in any browser, not just Safari, Firefox etc. The problem is not in your computer or browser. It is within the NVG510 (despite what AT&T might tell you). To fix it, see answer number 4 in this post.
  2. Frequent line drops and disconnects - there can be several issues creating this problem. One solution is to ask AT&T to lower the speed of your connection. If it solves the problem, ask them to send a technician to test the quality of your line, or email me and I might be able to help.

Updates

[Updates 1/6/2014]:

1. This is by far the most visited page on my site. It receives over 8,600 visitors a month. That is crazy!
2. It is more than 2 years old, and AT&T users still have problems.
3. Unfortunately I cannot attend to users comments anymore, so I have disabled the commenting option - if you follow the instructions in this post carefully, it will solve your problems - really.
4. I highly recommend using Jordan's app - Jordan has been very helpful in solving NVG510 problems, maintains a few active pages with details and provides excellent support.

[Updated 6/3/2012]:

  1. Six months passed, and users are still having issues. AT&T is weird...
  2. My WordPress insists of constantly changing the pagination of this page - apologies.
  3. The PayPal donation button is back - please consider using it. 🙂

[Updated 2/7/2012]: Now added instructions on changing specific DNS settings on computers. See Answer 4

[Updated 12/15/2011]: Added note about IPv6 issues

[Updated 1/21/2012]: Lots of comment Spam. If it will continue for long, I will be closing commenting. Just email me if you really have issues, or go through the comments and answers in this post

[Updated 1/31/2012]: Somehow, the bridging instructions I wrote were completely wrong and from a previous version of this post. I'm surprised it even worked

If you have suggestions on how to improve this page or perhaps you have found other issues or solutions, please feel free to contact me through the details on the "About Me" page.

FAQ

  1. What is the Motorola NVG510?

The Motorola NVG510 is a combined ADSL2+/Router provided by AT&T for its U-Verse High Speed Internet Customers. It appears AT&T have been providing these modems since around August 2011.

  1. Where can I find the Manual for the NVG510 Router/Modem?

Follow this link to download the manual from this site, with the following disclaimer:
At this time a manual is not available on AT&T's website or motorola website. However, a manual was submitted to the FCC as part of the approval process.
It mostly fits the modems sent to consumers homes, but some interfaces (mainly the command line interface) seem to be disabled.
It can be downloaded from: http://transition.fcc.gov/oet/ea/fccid/ using Grantee Code GZ5 and Product Code NVG510. Under "Display Exhibits" choose "Detail". The manual provided on this site was printed from that link. Copyright belongs to its respective owners.

  1. How do I access the modem's configuration page?

Open a web browser and type in the modem's IP address and press enter. By default it is 192.168.1.254
This should display a page similar to this:

NVG510 Main page [click to enlarge
  1. My web pages partially load (e.g., not all images load), or the modem shows a message that websites cannot be reached. What do I do?

This appears to be a main issue with the NVG510 - its DNS settings have an issue with waiting for response from the DNS servers (they give up too fast). To see if this is an issue with your connection, go to the "Diagnostics->Logs" tab. You will need to enter the device access code which can be found on a (yellow) sticker on the modem.
Go over the log. If lines similar to the following appear, then you are having the DNS issues other people have:

2011-11-24T16:53:13-08:00 L3 dnsmasq[2478]: no responses from nameserver '68.94.156.1'
2011-11-24T16:53:13-08:00 L3 dnsmasq[2478]: no responses from nameserver '68.94.157.1'
2011-11-24T16:53:13-08:00 L3 dnsmasq[2478]: nameserver '68.94.156.1' is now responding
2011-11-24T16:53:13-08:00 L3 dnsmasq[2478]: nameserver '68.94.157.1' is now responding
2011-11-24T17:22:56-08:00 L3 dnsmasq[2478]: no responses from nameserver '68.94.157.1'
2011-11-24T17:22:57-08:00 L3 dnsmasq[2478]: nameserver '68.94.157.1' is now responding
2011-11-24T17:23:09-08:00 L3 dnsmasq[2478]: no responses from nameserver '68.94.157.1'
2011-11-24T17:23:10-08:00 L3 dnsmasq[2478]: nameserver '68.94.157.1' is now responding

Until AT&T solves this issue on their DNS servers or by updating the NVG510, there are two possible workarounds that seem to work well:

(a) Manually enter the DNS server details in every device and computer that accesses the Internet through the NVG510. This is a little burdensome.
This is done differently for a Mac or a PC. Specific instructions for each operating system can be found here.

(b) Force the NVG510 to act as a modem only ("bridge" mode), and setup a router after it to handle DNS, address distribution (DHCP) etc. If you have a router (such as a residential WiFi router), this process is very easy.
Then, in this router, set the DNS servers manually. To see how to do all of these, see question 6 below describing how to force the NVG510 into "bridge" mode.

Two things to note:

(a) The DNS server addresses to use appear in the log above, and also in the NVG510 Broadband->Status menu as "Primary DNS" and "Secondary DNS".

(b) The DNS servers themselves are actually fine. However, from my experience (in the SF Bay Area), using Google's DNS significantly improves the network performance. To see how to use Google's public DNS servers, see here. The IP addresses are 8.8.8.8 and 8.8.4.4. If you want to check the performance of your connection, use http://speedtest.net

  1. Some of the websites I go to are stuck with a message from the NVG510, even though other websites work fine.

To fix this issue, clear the web browser's cache. In Google Chrome, this will be in Preferences->Under the Hood->Clear Browsing Data and make sure that "Empty the Cache" is marked.

  1. I want to use my own Wireless Router instead of the NVG510 - Can I bypass the modem or put it into "bridge" mode?

Formally, the NVG510 does not seem to have a simple bridge mode configuration. Luckily, the nice people at the AT&T forum have found a workaround. Making it work requires configuring both the NVG510 and the router manually.

Here are the details:

On the NVG510:

1. Under "Home Network->Subnets & DHCP":
- Device IPv4 Address: 192.168.1.254 (this is the default)
- DHCPv4 Start Address: 192.168.1.1
- DHCPv4 End Address:  192.168.1.1
(This tells the NVG510 to only allocate one address to a device connected to it)

2. Under "Home Network->Wireless"
- Wireless Operation: Off
(Since you will be using your own WiFi router)

3. Under "Firewall->IP Passthrough"
- Allocation Mode: Passthrough
- Passthrough Mode: DHCPS-fixed
- Passthrough Fixed MAC Address: <MAC address of the home router>
(You can find your home router MAC address on the home router's status page.
Make sure to enter the WAN MAC address).

3. Under "Home Network->Configuration", change IPv6 to "Off", unless you know how to configure IPv6 to work with your router. This will save you some issues in the future.

On the Home Router

1. Make sure the home router allocates DHCP addresses on the LAN on a different range than 192.168.1.xxx. For example, 192.168.2.xxx will work (with a subnet mask of 255.255.255.0) or 10.0.0.1 will work (with a subnet mask of 255.255.0.0)2.

2. Tell the router to use a fixed WAN IP address (to not use DHCP to get an IP address from the NVG510). Then use the address from the NVG510 configuration page under "Broadband->Broadband IPv4 Address" as the WAN IP address, 255.255.0.0 as the subnet mask, the address under "Broadband->Gateway IPv4 Address" as the gateway address and the DNS server addresses from question #4 above as the primary and secondary addresses.

Note: from my experience, Google's DNS servers (8.8.8.8 and 8.8.4.4) perform better in the SF Bay Area.

  1. Everything worked great and then suddenly stopped, what happened?

AT&T may have turned on IPv6 on your line, and it messes up the "bridging" mode. To check this, look under "Broadband->Status". If the IPv6 status is "Available", this may be causing the issue.
The solution is to go to "Home Network->Configure", and change the IPv6 option to "Off". Then restart the NVG510 and router.

  1. Why did you create this page?

I was a little frustrated with looking online for all the answers and finding the details scattered all around. Frankly, I'm surprised AT&T doesn't use their own forums to identify such issues, since they seem to be pervasive.
I hope this page has put some order into all the issues. If you notice anything wrong or have any suggestion, shoot me an email (details are in the about me page).

I created this page while being a grad student, and PhD students always have use for more Pizza, or books, so please consider supporting grad students at Cal, this way they can find a cure for cancer, or fix AT&T blunders. 🙂

  1. I have deeper issues, how can I solve them?

Use the AT&T forums and the BBR forums. People there are really helpful. Try to make sure to post your Modem's log (see above for how to access it), and also screenshots of your configuration. If all else fails, contact AT&T Tier 2 Support.

אז איפה הן, הדירות ההן?

בידי מי נמצאות הדירות בישראל? איפה כל אותן התחלות בנייה שאנו שומעים עליהן בשנים האחרונות?

אחת הטענות של חבריי (ואנשים רבים אחרים) היא שצעירים בישראל מתקשים היום לקנות דירה בניגוד לעבר. החלטתי לבדוק את הטענה, ולנסות למצוא את המקור למחסור הדירות בבעלות צעירים, או לפחות לתת הסבר אפשרי.

שני טיעונים עיקריים עלו למקור הבעיה:

  1. הביקוש לדירות בישראל גבוה, ולא נבנות מספיק דירות. בעיקר לא נבנות דירות קטנות.
  2. משקיעים רבים קנו דירות למטרת השקעה, העלו את רמות המחירים ו"דחקו" החוצה מהשוק רוכשים צעירים שלא יכלו להרשות לעצמם את המחיר הגבוה.

יש משהו מעניין בדירות - בגלל שאנשים צפויים לעבור לדירה משלהם החל מגיל 20 או 25 (או מאוחר יותר), למדינה יש התרעה של מעל 20 שנה על הצורך בבניית דירות, ברמה כמעט מדוייקת. פרט לשנים בהן יש עלייה גדולה בישראל (ושנות ה - 2000 לא היו כאלה), ניתן לצפות בדיוק מתי צריך להפשיר קרקעות ולאשר פרוייקטים כדי שההיצע יתאים לביקוש.

כדי למצוא נתונים, השתמשתי במחולל הלוחות של ה"סקר החברתי" של הלמ"ס. יש באתר נתונים משנת 2002 עד שנת 2009.

שאלתי את עצמי - כמה הבדל כבר יכול להיות תוך 7 שנים?

ההנחה העומדת מאחורי הגרף הבא היא שצעירים מנסים לרכוש דירה ראשונה בין הגילאים 25 ל - 35. עד גיל 25, רבים ממי שאינם חרדים בדרך-כלל גרים בבית ההורים מכיוון שהם משרתים בצבא או שהינם סטודנט, ולכן הם גרים פורמלית בדירה "בבעלותם".

לכן, צעירים שרכשו דירה בתחילת שנות ה - 2000 נולדו בתחילת שנות ה - 70, וצעירים שרכשו דירות בסוף העשור נולדו בסוף שנות ה - 70 ותחילת שנות ה - 80.

בגרף הבא ניתן לראות את שיעור הבעלות על דירות בקרב ישראלים לפי גילאיהם. הקו הכחול הינו שיעור הבעלות בשנת 2002, והאדום בשנת 2009.

ניתן לראות שהקו הכחול גבוה משמעותית מהקו האדום בגילאים הצעירים (25 עד 39). כלומר, תוך 7 שנים סה"כ, שיעור הבעלות על דירות של צעירים בישראל ירד דרמטית - הבדל של בין 7% ל - 10%, תלוי בשכבת הגיל.

אבל את זה כבר ידענו, לא?

אז זהו, שלא ממש. אם היה מחסור בהיצע דירות לצעירים בישראל, היינו מצפים לראות מחסור בכל המגזרים, נכון?

למשל, אם נשווה בין חרדים ללא-חרדים (שכוללים גם מי שמגדירים עצמם כדתיים ומסורתיים), נראה שכמעט אין שינוי בשיעור החזקת הדירות של מבוגרים בין השנים 2002 ל - 2009 : .ההבדלים בין שיעורי הבעלות השונים אינם מובהקים סטטיסטית

שיעור בעלות על דירה בגילאי 50 - 59

אם, לעומת זאת, נבצע את אותה השוואה בקרב צעירים, נגלה תמונה מדאיגה: בעוד בקרב החרדים אין שינוי בשיעור הבעלות על דירות בקרב צעירים, אצל מי שאינם חרדים, יש ירידה דרמטית (והיא מובהקת סטטיסטית) בשיעור הבעלות:

שיעור בעלות על דירה בגילאי 25 - 39

אפשר להסיק כמה מסקנות אפשריות מהנתון הזה. מסקנה אחת היא שמשקיעים לא קונים דירות להשקעה שבהן יגורו חרדים או באיזור בו גרים חרדים.

המסקנה השנייה היא שהיצע הדירות אמנם לא תאם את הביקוש, אבל בנוסף לכך, בוצעה אפלייה לטובת המגזר החרדי - או שמרבית הדירות לצעירים נבנו באיזורים שמיועדים למגורי חרדים, או שישנה אפלייה אחרת שמאפשרת לחרדים לרכוש דירות בעוד הלא-חרדים אינם יכולים לעשות זאת.

למה התעקשתי לציין את השנים בהם נולדו דור קוני הדירות של שנת 2000 ושנת 2010?

כי קרו כמה דברים באותן שנים: הוקמה מפלגה חרדית בשם ש"ס שצברה כוח בממשלה ובכנסת. התקבלו החלטות ממשלה להקמה של שלושה יישובים חרדיים גדולים (אלעד, בית"ר עילית ומודיעין עילית) שהינם הצומחים ביותר בישראל, והייתה עלייה גדולה בשנות ה - 90, בעיקר של מי שאינם חרדים, שהגדילה את הביקוש מאוד בשכונות שאינן חרדיות.

עכשיו, אני משער, נותר לוודא כי 10,000 יחידות הדיור החדשות שנבנות בכל שנה בישראל בשנים האחרונות ממוקמות בצורה שתאזן את הבעיה. אחרת, המצב לא ישתנה, ולצעירים יהיה קשה לקנות דירה, גם אם לא יהיו משקיעים כלל בשוק.