על פנסיה ודיסאינפורמציה

לפני כחודש כתבתי באיזה סטטוס פייסבוקי שאולי מדי פעם אנתח כתבה כלכלית, תוך כדי הסבר על מושגים שונים בכלכלה.

הרעיון נבע מהעובדה שבמקרים רבות נוטות כתבות לבחור השקפת עולם, ולאחר מכן להציג את הנתונים בצורה שיתאימו לכך. במקרים "קשים" קצת יותר, כתבים מצטטים הודעות לעיתונות ללא אימות הנתונים או מבט ביקורתי על הניתוח. בקיצור, משתמשים בסטטיסטיקה בצורה מוטעית או מטעה.

להפתעתי, לא מעט אנשים אמרו שישמחו לקרוא ניתוחים כאלה, ולכן הפעם אתחיל בנושא משעמם אך חשוב - פנסיה. ספציפית, אתמקד בניתוח ההשוואה בין קרנות הפנסיה הותיקות (שמנוהלות ע"י המדינה אחרי שהולאמו בשל גרעונות עצומים), לבין קרנות הפנסיה החדשות שמתנהלות ב"שוק החופשי".

את הכתבה, שכתבה מירב ארלוזורוב מדה-מרקר ניתן לקרוא כאן: "כך הפכה קרן ממשלתית לקרן המצליחה ביותר"

ואת תמצית הכתבה ניתן להבין מהכותרת - קרן "עמיתים" שהיא הקרן הממשלתית שמנהלת את כל קרנות הפנסיה הותיקות שבגרעונות היא המצליחה ביותר בשנים האחרונות. הסיבה המרכזית, לפי הכתבת: "תחת זאת, ניהול ההשקעות בעמיתים, וזהו סוד ההצלחה החשוב ביותר שלה, מתמקד בהנבת תשואות ארוכות טווח."

נשמע טוב, לא? יש אפילו גרף מרשים:

(מתוך אתר דה-מרקר)

כמעט 15% יותר תשואה על פני 4.5 שנים זה הבדל דרמטי. אם מחשבים שאנשים חוסכים לפנסיה כ - 40 שנים, נקבל הבדל של יותר מ - 100%!

ויש גם סטטוס פייסבוק שגרם להתפתחות דיון ער, מבית מדרשו של דובי קננגיסר, דוקטורנט למדעי המדינה, כותב בחסד ואפילו רץ לכנסת, שאני מאוד ממליץ על הבלוג שלו "לא שומעים".

תחילתו של דיון ער בפייסבוק על קפיטליזם, סוציאליזם, וכל מיני עיזמים אחרים.

הבעיה העיקרית שנובעת מהכתבה היא העובדה שמשווים בה תפוחים לתפוזים. זה נשמע  כמעט אותו הדבר (בשניהם יש את המילה "תפוח" או את השם "פנסיה"), אבל מבפנים הם שונים לגמרי.

קצת רקע - מה זו קרן פנסיה? הרעיון יחסית פשוט - אנשים עובדים וחוסכים כסף במהלך שנות העבודה שלהם ב"קרן" עד לגיל פרישה, וכשהם מגיעים לגיל פרישה, הקרן משלמת להם קצבה חודשית עד ליום מותם.

הרבה מאוד שנים (עד שנת 1994) עובדים בישראל חסכו לפנסיה הרבה פחות ממה שהיו צריכים לחסוך בפועל, אך היו זכאים להטבות כאילו חסכו סכומים גדולים. היו כל מיני נוסחאות, וחישובים, אבל העקרון הוא פשוט - אנשים הפרישו מעט כספים לפנסיה, וקיבלו פנסיה גבוהה יותר ממה שחסכו. מה קורה כשמוציאים יותר ממה שמכניסים? נכנסים לאוברדרפט.

איך קוראים לאוברדרפט של ארגון או ממשלה? "גרעון". זו מילה יפה לתאר "חיים מעבר ליכולת הכלכלית".

בכל מקרה, בשנת 1994 (או קצת לפני כן), הפסיקו לקבל עובדים חדשים לקרנות הותיקות, והקימו את הקרנות החדשות. הקרנות החדשות עובדות בשיטה שונה (פנסיה צוברת מסוג defined contribution), והן מתנהלות ב"שוק החופשי". מעבר לכך, בשנת 2003 המצב היה כל-כך גרוע בקרנות הותיקות שמדינת ישראל ביצעה כמה פעולות:

1. היא הפקיעה את הניהול מהקרנות הותיקות והקימה גוף שמכונה "עמיתים" ומנהל את הכספים בצורה מקצועית.

2. היא העלתה את גיל הפרישה, מה שבפועל אומר שאנשים צריכים לחסוך יותר (כי הם עובדים יותר), ולקבל פחות שנים קצבה.

3. והכי חשוב - היא נתנה רשת הגנה לקרנות הגרעוניות בשתי צורות. המדינה משלמת כל שנה הרבה מאוד כסף לקרנות הגרעוניות בדמות סובסידיה. כמה כסף? ההתחייבות היא ל - 132 מיליארד שקל (במחירי שנת 2011) על פני די הרבה שנים. בשנת 2011 שילמה הממשלה כ - 3.5 מיליארד שקל כחלק מההתחייבות הזו.

4. בנוסף לכך, המדינה גם מבטיחה את התשואה על ההשקעות של הקרן בדמות משהו שנקרא "אג"ח מיועדות". אג"ח הוא התחייבות של ארגון כלשהו (נניח הממשלה) לשלם ריבית על הלוואה שהארגון לקח. במקרה שלנו, מדינת ישראל לוקחת הלוואה מקרנות הפנסיה הותיקות, ומשלמת להן ריבית צמודה למדד של 5.5%. לקרנות הלא ותיקות, המדינה משלמת ריבית נמוכה יותר של 4.8%. בעתיד, הדבר יהיה דומה לקרנות הותיקות, אבל כיום הן עדיין מרוויחות מתנאים מועדפים.

לא הייתם שמחים לקבל מהבנק שלכם ריבית מובטחת צמודה למדד של 4.8%? שזה אומר משהו כמו 7%-8% אחרי אינפלציה? אני הייתי שמח. ומעבר לכך, אם הייתם עושים השקעה גרועה, לא הייתם שמחים שהמדינה תפצה אתכם על הטעות? גם אני.

וכאן טמונה עצם ההשוואה הקלוקלת - מדינת ישראל מבטיחה לקרן הפנסיה שבניהולה את התשואה. לדעתי זה רעיון מצוין. אני לא חושב שהאזרחים צריכים לראות את החסכון שלכם מתנדנד בפראיות.

אלא מה? מאיפה משולמת הריבית הזו ורשת ההגנה הזו? היא משולמת מהכספים שהמדינה מכניסה. מאיפה המדינה מכניסה כספים? רק ממקור אחד - ממיסים.

ובפועל, בשנת 2011 לקחו כ - 5.2 מיליארד שקל ושילמו אותם במתנה ל"עמיתים". עבור התחייבויות קלוקלות מהעבר, ובמקום להשקיע את הכספים בתשתית, או בחינוך, או בהורדת מיסים או במשהו.

על מנת להוסיף חטא על פשע, הכתבה מבצעת מצד אחד השוואה של תשואה על פני 4.5 שנים, ומצד שני טוענת שהקרן משקיעה "לטווח הארוך". 4.5 שנים, כשחוסך ממוצע חוסך לפנסיה כ - 40 שנה, זה לא בדיוק "טווח ארוך". ולסיום, עושים שימוש בנתונים כדי להשוות את ה"שוק החופשי" לקרן ממשלתית. אני אמנם לא חסיד גדול של הסברי ה"שוק החופשי" כפתרון לכל בעיה, אבל שוק הפנסיה בארץ הוא מאוד רחוק מ"חופשי". המבחן הוא יחסית פשוט - האם אתם יכולים להקים לעצמכם קרן פנסיה? לא ממש, או עם הרבה מגבלות. לכן הוא לא ממש חופשי.

אז הנה שתי השוואות לשיפוטכם:

הראשונה משווה את התשואה הכוללת של קרנות הפנסיה  בין השנים 2003-2011, החל מהתקופה בה המדינה החלה לנהל את "עמיתים".

מקורות נתונים: פנסיה-נט ודוחות כספיים של "עמיתים"

ניתן לראות כי עמיתים, קרן הפנסיה בניהול ממשלתי, השיגה תשואה עדיפה משמעותית מהקרן הגדולה הבאה ברשימה. בפועל מדובר בתשואה של כ - 108% לעמיתים, לעומת 96% למקפת, הבאה ברשימה. זוהי תשואה ברוטו - לפני שהורדנו את דמי הניהול. מכיוון שדמי הניהול של עמיתים נמוכים מאוד, ואילו הקרנות החדשות מנסות להשיג רווח גבוה יותר, עמיתים בפועל עדיפה מאוד לחברים בה. עד כאן, הדבר דווקא מחזק את הנתונים בכתבה - הקרן הסולידית הממשלתית היא אכן טובה יותר.

אבל רק כדי להיות בטוחים, נסתכל על איך השתנו התשואות לאורך אותן 9 שנים:

מקורות נתונים: פנסיה-נט ודוחות כספיים של "עמיתים"

ניתן לראות שבשנותיה הראשונות (בערך עד שנת 2007) קרן עמיתים לא השיגה את הקרנות האחרות, ואף פיגרה אחריהן. מתי הגיעה הקפיצה הגדולה? במשבר הכלכלי שהחל ב - 2008. גם אז, ניתן לראות, שאם נסתכל החל משנת 2009, נראה שהקרנות החדשות משיגות את קרן "עמיתים" או שוות אליה. בקיצור, הבחירה של העיתון או הקרן להראות נתונים החל משנת 2008 מטעה במקצת.

ועדיין, גם לאורך זמן, קרן "עמיתים" טובה, יותר, הלא כן? כאן הכל תלוי במה משווים למה. מכיוון שלקרן עמיתים יש הטבות מהמדינה, איך באמת אפשר לדעת האם המנהלים בה משקיעים טובים יותר או לא?

כמו שכתבתי, לקרנות יש מה שנקרא "אג"ח מיודעות", כלומר מעין חסכון אצל המדינה שנותן להן ריבית קבועה, מובטחת וחסרת סיכון, כל עוד המדינה מחזירה את חובותיה. וכל עוד יש מיסים, ואזרחים, היא הרי תחזיר אותם. בערך 30% מכספי הקרן או יותר מושקעים באג"ח כזה, ושאר הכסף נקרא "השקעות חופשיות". לצערי, לא מצאתי פירוט התשואה של ההשקעות החופשיות של "עמיתים". לכן ביצעתי השוואה בין ההשקעות החופשיות של הקרנות החדשות לתשואה המלאה של עמיתים. זה לא מדויק, אבל זה מעניין:

מקורות נתונים: פנסיה-נט ודוחות כספיים של "עמיתים"

הופה! התמונה התהפכה - קרן "מקפת החדשה" מובילה עם תשואה של 112%, ואילו עמיתים השיגה תשואה נמוכה יותר. מצד שני, ניתן לראות כי בשנות משבר, עמיתים נותרה יציבה (ייתכן בשל השקעות סולידיות, ייתכן בשל תמיכה ממשלתית. קצת קשה לומר), ואילו הקרנות האחרות התנדנדו בפראיות.

המסקנה שלי היא כזו:

1. להציג נתוני תשואה על 4.5 שנים להוכחת נצחון של שיטה אחת על אחרת, ולטעון שהכל נובע משיקולי טווח ארוך כשבתקופה הזו יש משבר כלכלי חזק ונדיר זה ניתוח מגמתי, שניתן ללמוד ממנו מעט.

2. לחוסכים לטווח קצר (מי שנמצא לפני פרישה, או בגיל 50 ונשארו לו רק 15-20 שנה לחסכון), כנראה כדאי לעבור למסלול סולידי יותר, או לקרן סולידית יותר. אלא מה? מדינת ישראל מתכננת בכל מקרה לעבור למודל כזה שיכריח את כל הקרנות החדשות לבצע זאת. המודל, המכונה ה"מודל הצ'יליאני" כנראה יראה שגם בשוק הפרטי משיגים תשואות סולידיות לטווח קצר אם רוצים.

3. לחוסכים צעירים לטווח ארוך, ומי שלא בדיוק מובטחת להם תשואה מהמדינה, כנראה שעדיפות הקרנות החדשות. אבל קשה לחזות את העתיד.

4. אם אתם רוצים תמיכה מהמדינה, כדאי להבין שמדובר בויתור על השקעה הדברים חשובים כמו חינוך, תשתית, ופיתוח. סה"כ נותנים לאנשים ריבית היום, על חשבון המיסים שהם משלמים היום, כדי שיחיו ממנה אח"כ. זו לא בדיוק השיטה הכלכלית הכי יעילה.

ולסיום, הערה קטנה אחת על הקרנות הותיקות: כדי לאסוף את הנתונים לפוסט הזה, הייתי צריך לחפור בדוחות הכספיים של "עמיתים". כמו כל דבר "ממשלתי", שקיפות לא בדיוק מאפיינת את הקרנות האלה. הן שינו את שיטת חישוב התשואות מספר פעמים, לא ברור מה היה  בהן לפני שנת 2003, ועבור קרן קג"מ שמוצגת בכתבה לא מצאתי תשואות ללפני שנת 2008, ולכן הצגתי את התשואות של מבטחים הותיקה. לקרנות החדשות המידע זמין, ומוצג בצורה פשוטה באתר "פנסיה-נט" של משרד האוצר, וניתן לראות שם את רמת הסיכון, חלוקת ההשקעות וכו'.

אם רוצים לעשות השוואה רצינית בין ניהול ממשלתי לניהול פרטי, נראה לי שכדאי שהמנהלים הממשלתיים יתחילו להחיל על עצמם את דרישות השקיפות שיש להם מהקרנות הפרטיות...

This entry was posted in יוקר מחיה, ישראל, כלכלה. Bookmark the permalink.

2 Responses to על פנסיה ודיסאינפורמציה

  1. ארז says:

    אתה מתעלם מגורם קריטי - יציבות בתשואה, שמוקנות ע"י אג"ח מיועדות. בקרן מרובת סיכון, תשואה התחלתית גבוהה, חלה רק על החיסכון ההתחלתי, ואילו ירידה בתשואה לקראת פרישה חותכת את כל החיסכון. כך התשואה המצטברת האמיתית אינה ניתנת לאומדן פשוט כמו שעשית בפוסט. היתרון החשוב של דמי הניהול הנמוכים אינו מגולם בגרפים שלך וזה היה מטה את התוצאות באופן ברור יותר לטובת "עמיתים", אבל מבנה השקעות פנסיוני של ריבוי ( 60-90%) אג"ח מיועדות יוצר גם יציבות בתשואות, ומקטין ניהול ההשקעות ואת הצורך בדמי ניהול. לכן, גם בקרנות הפרטיות וגם בקרנות הממשלתיות ישנו צידוק חזק לריבוי של אג"ח מיועדות. בשיטה כזו, בהמשך לחוק פנסיה חובה לכל עובד, המדינה מבטיחה את תשואת הפנסיה של כלל העובדים, ומממנת בעזרתם את השקעותיה בהם דרך תקציב המדינה - מודל חיובי לשני הצדדים, כאשר רק נותר לקבוע מהי התשואה האופטימלית (בין 4.8 ל5.57, כפי שקיים היום) תוך הכתבת דמי ניהול נמוכים

    • admin says:

      ארז, אני חייב לומר שלא הבנתי מה ניסית לומר.

      אני משער שניסית לטעון שאג"ח מיועדות הינן טובות לציבור מכיוון שהן נותנות תשואה יציבה לאורך שנים.
      אני מסכים איתך שתשואה יציבה לאורך שנים היא טובה לחוסכים.

      לעומת זאת, גם אמרת אמרת "המדינה ממנת את השקעותיה בעובדים דרך תקציב המדינה".

      זה נכון, אבל זו עבודה בעיניים.

      תקציב מדינה הוא מיסים שהמדינה גובה מהציבור.

      או בשפה פשוטה, נשמע שאתה מציע: "קחו תשואה מובטחת של 5% היום, ותשלמו אותה בבקשה דרך מיסים כפולים כל החיים".
      אין כאן כספים שמושקעים בייצור טכנולוגיה, בבניית תשתית או בכל תחום אחר שיכול ליצור תוצרת כלכלית.

      זה סה"כ גלגול כספים מכיס לכיס - משלמים לנו 5% תשואה בכיס אחד, וגובים את זה במיסים (וכמובן בתקורה) בכיס אחר.

      האם הבנתי לא נכון?

      - רון

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *